ושחט והקריבו הכהנים. (זבחים לב) מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזר:

וטעם ושחט. הכהן שישחטנו אחד ויזרקו רבים את הדם וכן כתוב וימציאו בני אהרן:

ושחט, והקריבו הכהנים. מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בזר. והקריבו, זו קבלה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו ששתיהן בבני אהרן, לשון רש"י: ואיננו נכון, אלא מדרש רבותינו (תורת כהנים פרשה ד ד) והקריבו זו קבלת הדם, שאין לשון והקריבו קריבת הדם למזבח שהיא ההולכה, אבל הוא לשון קרבן, שיעשו מן הדם קרבן, והוא לקבלו ולזרקו על המזבח, כי הזכיר בבעל הקרבן הבאה וסמיכה ושחיטה, ואחרי השחיטה הזכיר בני אהרן מיד, אם כן אף הקבלה עצמה מצות כהונה ואינה אלא בכהן כשר ובכלי שרת, וכל שכן הולכה וזריקה. ועוד, שהולכת האברים לכבש פסולה בזר, שכך דרשו (זבחים ד.) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה (פסוק יג), זו הולכת אברים לכבש, אם כן אף הולכת הדם צריכה כהן בכיהונו:

ושחט. לשון יחיד כי כן דרך שחיטה אבל בהקרבה כתי' והקריבו וזרקו וערכו ונתנו:

ושחט את בן הבקר. קבלת רז"ל שהשחיטה כשרה בזר ולכך אמר ושחט בלשון יחיד ולא אמר ושחטו כמו שאמר והקריבו וזרקו בלשון רבים, וחזר בלשון יחיד ואמר והפשיט את העולה כלומר מי ששחט הוא יפשיט, או לוי או ישראל, וכן כתוב (דברי הימים ב לה) והלוים מפשיטים.

[מובא בפירושו לפסוק ו'] והפשיט את העולה. מצוה שיפשיטנה כולה ואחרי כן ינתח אותה. ואמר והפשיט, ונתח, כי בבעל הקרבן ידבר, כאשר אמר (בפסוק ד) וסמך ושחט, כי ההפשט והנתוח אינן עבודות וכשרות בזר. ולכך חזר אחר כך ואמר ונתנו בני אהרן (פסוק ז). וכן רחיצת הקרבים כשרה בזר, ולכך אמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט), בעל הקרבן, ואחרי כן והקטיר הכהן: ואמר לשון רבים ונתנו, וערכו, כי בכל מצות הכהונה יאמר כן, בעבור שהכהנים רבים יאספו בבית השם לעשות העולה, וברב עם הדרת מלך. (משלי יד כח). אבל איננו עכוב, שהרי לימד למטה (פסוק יב) וערך הכהן אותם:

את בן הבקר. משמע בחור וילד שלא יביא זקן או חולה משום הקריבהו נא לפחתך:

ומה שהזכיר לשון בקר הוא בן שתי שנים, שלכך לא הזכיר לשון פר ועגל, כי עגל הוא בן שנה ופר בן שלש שנים, וכן בכל מקום שנאמר כבש או כבשים הוא בן שנה, איל או אילים הוא בן שתי שנים. ובפרק ארבעה ראשי שנים היה ר"מ אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה, בן בקר בן שתים, פר בן שלש. ובתורת כהנים, עגל בן שנה שנאמר (ויקרא ט) ועגל וכבש בני שנה, בן בקר שתי שנים שנאמר (שם) עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים, השוה בן בקר לאיל תמימים אף בשנים עד כאן. אבל בשעיר שהוא מקטני העזים תוך שנה או בן שנה נקרא שעיר סתם, ואחר שנה נקרא שעיר עזים:

לפני ה'. בעזרה:

לפני ה'. כמו עולת הצאן:

והקריבו. (שם ד) זו קבלה שהיא הראשונה ומשמעה לשון הולכה למדנו שתיהן (ס"א ששתיהן) בבני אהרן:

והקריבו. קבלת הדם והולכתו כדי לזורקו על המזבח. וגם רבותי כך פירשוהו:

ושחט, והקריבו הכהנים. מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בזר. והקריבו, זו קבלה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו ששתיהן בבני אהרן, לשון רש"י: ואיננו נכון, אלא מדרש רבותינו (תורת כהנים פרשה ד ד) והקריבו זו קבלת הדם, שאין לשון והקריבו קריבת הדם למזבח שהיא ההולכה, אבל הוא לשון קרבן, שיעשו מן הדם קרבן, והוא לקבלו ולזרקו על המזבח, כי הזכיר בבעל הקרבן הבאה וסמיכה ושחיטה, ואחרי השחיטה הזכיר בני אהרן מיד, אם כן אף הקבלה עצמה מצות כהונה ואינה אלא בכהן כשר ובכלי שרת, וכל שכן הולכה וזריקה. ועוד, שהולכת האברים לכבש פסולה בזר, שכך דרשו (זבחים ד.) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה (פסוק יג), זו הולכת אברים לכבש, אם כן אף הולכת הדם צריכה כהן בכיהונו:

בני אהרן. יכול חללים ת"ל הכהנים:

בני אהרן. שלא יהו מקריבין כהנים זקנים שמרתתין ידיהם וכן אז"ל במסכת חולין מאימתי כהנים פסולין משירתת:

את הדם וזרקו את הדם. מה ת"ל דם דם ב' פעמים להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו יכול אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות החצוניות שאלו למעלה והיא למטה ת"ל במקום אחר את דמו:

וזרקו. (ת"כ) עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחוט הסיקרא כנגד הזויות לכך נאמר סביב שיהא הדם ניתן בד' רוחות המזבח או יכול יקיפנו כחוט ת"ל וזרקו ואי אפשר להקיף בזריקה אי וזרקו יכול בזריקה אחת ת"ל סביב הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ד':

וזרקו את הדם. בבן בקר כתיב את הדם ובצאן כתיב (פסוק יא) את דמו, לפי שדמו של צאן דומה לדם האדם. לכך כתיב דמו, שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב דמו:

אשר פתח אהל מועד. ולא בזמן שהוא מפורק:

אשר פתח אהל מועד. ולא מזבח שבתוך אהל מועד:

וטעם אשר פתח אוהל מועד. להוציא מזבח הקטורת: