ועשו לי מקדש. ועשו לשמי בית קדושה:

עוד ירצה באומרו ועשו לי מקדש כי מעת שעושים אותו לשמו יתברך כאומרו לי הגם שעדיין לא שרתה בו שכינה הרי הוא מקדש ודין קודש יש לו:

ובמדרש ועשו לי אמר להם הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה, אתם צאני שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני, ואני רועה דכתיב (תהלים פ) רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם. אתם כרם שנאמר (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שיבא וישמור אתכם. אתם בני ואני אביכם, אתם בני שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם ואני אביכם שנאמר (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב. כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכן הוא אומר (משלי י"ז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם עשו בית לאב שיבא וישרה ביניכם הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כענין שכתוב (שמות כ"ט) ושכנתי בתוך בני ישראל קרי ביה ושכינתי:

מקדש. ל' מועד שמתקדש ומזדמן אליה' לדבר מובן כדכתי' ונועדתי שמה לבני ישראל:

ועשו. נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש:

ועשו לי מקדש וגו'. צריך לדעת למה קראו מקדש ותיכף חזר בו וקראו משכן דכתיב את תבנית המשכן. ונראה כי אומרו ועשו לי מקדש היא מצות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות, וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגליות אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים י"ב ט') כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ולזה לא אמר ועשו משכן שיהיה נשמע שעל אותו זמן לבד נאמרה מצוה זו. ואחר שצוה דרך כלל אמר פרט הנעשה במדבר שאינו מקום לבנות בו בנין אבנים שיעשה משכן כסדר האמור. ותמצא שכתב רמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה מצות עשה לעשות בית לה' דכתיב ועשו לי מקדש עד כאן, וטעמו הוא משינוי הלשון כמו שכתבנו.

ועשו לי מקדש. קרא המשכן מקדש על שם שהוא מקודש בשריית השכינה. ויתכן לומר לפי שהוא דוגמת ביהמ"ק של מעלה.

ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים. ואולי כי דברים אלו הם תשובה למה שחשקו ישראל (במד"ר פ"ב) בראותם בהר סיני שהיה ברוך הוא מוקף בדגלי המלאכים והוא אות בתוכם וחשקו אהב להיות כן בתוכם, ולזה באה התשובה מבוחן לבות ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי כמו כן בתוכם:

[מובא בפירושו לפסוק ב'] וצוהו הקב"ה להיכן מניח' שיעשו משכן ובית קדשי הקדשים ובתוכו ארון ובתוך הארון לוחות ושם תשרה שכינה וישראל סביב כמו המלאכים סביב כסא הכבוד ושכינה ביניהם וכן כתוב ושכנתי בתוכם כמו בתוך המלאכים ועל זה נאמר אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם להיות שכינתי ביניהם:

[מובא בפירושו לבראשית פרק כ"ח פסוק כ"ב] והאבן הזאת וגו'. יראה כי היא זו אבן השתיה (זהר ח"א ע"ב.) שהזמינה למקדש, ומצינו לו שהזמין עצי שטים למשכן במדבר. (תנחומא תרומה) ואולי שיכוין ה' באומרו ועשו לי מקדש לשון מזומן פירוש מה שכבר הוזמן כי המשכן וגם בית המקדש בשניהם הזמינם יעקב, ושכנתי בתוכם חוזר אל שני הכנות אלו:

ויש במלת ושכנתי רמז למנין השנים שעמד בית ראשון ובית שני, בית ראשון עמד ת"י שנים כמנין לשכנ"י בתוכם, וזהו ושכנתי ושכן ת"י, ובית שני עמד ת"כ שנים וזה ושכנתי ושני ת"כ וזהו מבואר:

ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך וכו'. אשכן ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני "מראה אתך" שכינתי בהר על הכפרת בין שני הכרובים עם "תבנית המשכן" ועם "תבנית כל כליו". כי אמנם תבנית המשכן תורה על כרובים, שהם "שרפים עמדים ממעל לו" (ישעיה ו, ב), הנראים לנביאים; ומהם בקדש, ומהם בקדש הקדשים, בשני מחברות מחברות בקרסים להיות לאחדים לעבודת בוראם. וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחברים אל ההמון להבין ולהורות. ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצפה זהב "מבית ומחוץ" (כה, יא), כאמרם זכרונם לברכה בזה: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם" (יומא עב, ב). ועל אותו הגוף שהוא הארון נתן כפרת (כה, כא) כלו זהב, מורה על צלם אלהים בלתי מחבר עמו כלל. וכן כרובים "פניהם איש אל אחיו" (להלן פסוק כ), מורים על פעלת המצאת המשכל וקבלתו, וזה בהביט אל התורה, כאמרו "אל הכפרת יהיו פני הכרבים" (שם), ובזה הם "פורשים כנפים למעלה", כאמרו "ארח חיים למעלה למשכיל" (משלי טו, כד), ובזה יתעשת האלהים לנו, כאמרו "ואל זה אביט" (ישעיה סו, ב). וכן תעשו. אתם, כדי שאשכן בתוככם, לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו שהיה הענין קדם העגל, כאמרו "בכל המקום וכו' אבוא אליך" (לעיל כ, כא).

[מובא בפירושו לפרק כ"ד פסוק י"ח] ויהי משה בהר. בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך, שהם ארבעים יום וארבעים לילה, כימי יצירת הולד, לקנות תחתיה שם הויה נכבדת, ראויה לשמוע מפי הרב מה שלא ישיגהו זולתו, כמו שהעיד באמרו "כי קרן עור פניו בדברו אתו" (להלן לד, כט), וקלקל זה חטאם בסוף ארבעים יום ראשונים, בעת שהיה ראוי להשיגו, כאמרו "לך רד כי שחת עמך" (להלן לב, ז) ; ובאמצעיים, כפי הקבלה שהיו בכעס ולא זכו להנות מקרני ההוד, והשיג זה בארבעים יום אחרונים, ובהם נצטוה על מלאכת המשכן, כמו שבאר באמרו "ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך" (להלן כה, כא), וזה לא נתקיים בלוחות ראשונות, שלא באו לשום ארון אלא שבריהם בלבד בלתי 'עדות', כאמרם זכרונם לברכה "לוחות נשברו ואותיות פורחות" (פסחים פז, ב). וזה בעצמו באר באמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (להלן כה, ח), לא כמו שיעד קדם לכן באמרו "מזבח אדמה תעשה לי.. בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך" (לעיל כ, כא), אבל עתה יצטרך לכהנים, וזה בעצמו התבאר באמרו "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" (להלן כח, א), והנה לא נבחר שבט לוי לשרת עד אחר מעשה העגל, כמו שהעיד באמרו "בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי.. לשרתו ולברך בשמו" (דברים י, ח). אמר אם כן, שבכל פעם שעלה משה להר שהה ארבעים יום וארבעים לילה, והפעם אשר בה השג זה התכלית היתה הפעם האחרונה לכלם, שבה צוה על מלאכת המשכן. ואחר שסים מלאכת המשכן ובגדי כהנה והקטרת ושמן המשחה, באר שבסוף הראשונים נתן האל יתברך הלוחות הראשונות (להלן לא, יח), ולא סבב הוא יתברך שום אחור, "כי לא ענה מלבו" (איכה ג, לג), אלא שישראל השחיתו ענינם כאמרו "כי שחת עמך" (להלן לב, ז), ובאמצעיים כפי קבלת רבותינו ז"ל היתה פרשת "ראה אתה אמר אלי" (להלן לג, יב), ו"פסל לך" (להלן לד, א), ובשלישית היה כל הענין שספר באמרו "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.. ויכתב על הלחת" (להלן לד, כח), וירד אז עם קרני ההוד (להלן לד, כט) וצוה על מלאכת המשכן (פר' ויקהל פקודי, לה מ).

[מובא בפירושו לויקרא פרק י"ח פסוק ד'] (...) הראת לדעת כי בעשות המצוה נעשה האדם מרכבה לשכינה ומתהלך ה' בתוכו, וזה אמר ללכת בהם, וחזר ופירש מי הוא ההולך בהם ואמר אני ה' וכאלו אמר ללכת אני ה' בהם, והוא סוד (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם. וכפי זה ירצה אומרו בהם כפשטה, כי בעשית המצוה נעשית ההכנה ללכת בה, וזהו סוד אומרו (כו יב) והתהלכתי בתוככם, (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם:

[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ו פסוק י"ב] והתהלכתי בתוככם. ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד. אמר אם כן: אתהלך בתוככם, כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד, כמו שהיה במשכן ובמקדש, כאמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), כלומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכן בתוכם, ובאר זה באמרו "אשר אועד לך שמה" (שם ל, ו), "ונועדתי שמה לבני ישראל" (שם כט, מג), אבל אתהלך בתוככם ויראה כבודי בכל מקום שתהיו שם. כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא "קדוש משכני עליון" (תהלים מו, ה), שבו תשלם כונתו, כאמרו "השמים כסאי, והארץ הדם רגלי.. ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח, וחרד על דברי" (ישעיהו סו, א ב).