ספר
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
פסוק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
צו
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיקֹוָק לְבַדּוֹ:
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
שמות פרק כב פסוק כא
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
מה "כל" מלמדנו?
פירוש "תענון"
מדוע איסור זה נאמר דווקא כלפי אלמנות ויתומים?
מדוע פסוק זה כתוב בלשון רבים, והפסוק הבא – בלשון יחיד?
סדר הפסוקים
צור קשר
|
אודות האתר