ותבלענה השבלים. פי' גדלו עד שכסו האחרות מל' כבלע את הקדש. אבל אין לפרש לשון בליעה ממש דאין מראין לו לאדם דעייל פילא בקופא דמחטא זהו מדרש אבל לפי הפשט הוא לשון בליעה ממש והיינו דקאמר בסוף וייקץ פרעה והנה חלום אמר פרע' מה שהפרות אוכלות זו את זו יכול להיות אבל בליעת השבלים זה ודאי חלום הוא:

הבריאות. שיינ"ש בלע"ז:

וטעם המלאות. כמו הבריאות:

וטעם ויקץ פרעה וגו'. הנה חלום שלם, לשון רש"י. ולפי דעתי ירמוז כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישית, וכאשר עמד בבקר ולא חלם עוד נפעם רוחו, וזה טעם: ויהי בבקר ותפעם רוחו. אבל בנבוכדנצר אמר ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א), כי גם בלילה לא שכב לבו: וְהִנֵּה חֲלוֹם:

והנה חלום. והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים:

והנה חלום. כמו והנה היא לאה. אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום:

וייקץ וגו' והנה חלום. אולי כי בחלום השבלים לא הכיר בו בחלומו כי היה חולם והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר והכירו בלא בלבול כדרך החולם, אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם, והוא אומרו וייקץ פרעה והנה מצא עצמו כי חלום היו הדברים ולא בהקיץ:

והזכיר ויקץ פרעה מן הענין הנזכר בספר השינה, כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחר בשנתו איננו מתקיים, על כן אמר כי כאשר הקיץ נהיה החלום וחשב בו עד הבקר אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה: והנה פרעה עצמו הכיר כי ענין אחד הוא, ולכך הזכיר: והנה חלום, וכך אמר חלום חלמתי ופותר אין אותו, ולא הזכיר חלומות. וזה טעם וארא בחלומי, אבל הכתוב הזכיר: ואין פותר אותם לפרעה, לומר שאין פותר אפילו האחד מהם:

ותבלענה השבלים. פי' גדלו עד שכסו האחרות מל' כבלע את הקדש. אבל אין לפרש לשון בליעה ממש דאין מראין לו לאדם דעייל פילא בקופא דמחטא זהו מדרש אבל לפי הפשט הוא לשון בליעה ממש והיינו דקאמר בסוף וייקץ פרעה והנה חלום אמר פרע' מה שהפרות אוכלות זו את זו יכול להיות אבל בליעת השבלים זה ודאי חלום הוא:

וייקץ וגו' והנה חלום. אולי כי בחלום השבלים לא הכיר בו בחלומו כי היה חולם והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר והכירו בלא בלבול כדרך החולם, אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם, והוא אומרו וייקץ פרעה והנה מצא עצמו כי חלום היו הדברים ולא בהקיץ:

וייקץ פרעה והנה חלום. היה לו לומר והנה חלומות, כי שני חלומות היו, חלום הפרות וחלום השבלים, אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם ענין אחד אבל לא היה יודע פתרונם:

והנה חלום. הרגיש שהכל היה חלום אחד בעצמו, שהיה נראה לו בחלומו השני, שהיה באותו המעמד בעצמו של חלומו הראשון, וכך פרש הוא אחר כך, באמרו "וארה בחלמי" (להלן פסוק כב).

ויקץ פרעה והנה חלום, כי גם הוא הבין שחלום אחד הוא,

וייקץ פרעה. ויישן מיד ויחלום וגו' בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז וייקץ פרעה לבסוף והנה חלום אבל עד עתה לא ידע: