ספר
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
פסוק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
וישלח
וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק: פ
בראשית פרק ו פסוק ז
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
למי אומר ה' זאת?
עיון בשמות הקדושים ותיאורם את מידת הדין והרחמים
מדוע גזירת המבול מבוטאת דווקא בלשון מיחוי?
מה כלול בתיבות "את האדם"?
מה התיבות "אשר בראתי" מוסיפות ללמד כאן?
מדוע בפסוק הקודם כתוב "הארץ", וכאן "האדמה"?
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם
מדוע התורה מפרטת אל כל אלו?
מדוע היה צורך למחות גם את הבהמה?
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:
מה הכוונה, הרי לא תיתכן חרטה אצל ה'? [ועיין בפסוק הקודם בפיסקה "ויתעצב אל לבו"]
מדוע התורה חוזרת על ענין החרטה? האם ההשמדה באה מצד מעשיו של האדם או מצד נחמת ה'? מדוע המבול מהווה תגובה הולמת?
צור קשר
|
אודות האתר