את לב. לא גנב יעקב כי אם דעתו כי עיקר הדעת בלב:

ויגנב יעקב את לב לבן. שלא הראה לו שהרגיש כלל במה שקבל עליו לשון הרע ובמה שלא היו פניו עם יעקב כתמל שלשם.

הארמי. וזה עשה מפני שהיה "לבן ארמי", בעל מרמה, באפן שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו, ולא היה אצל יעקב דרך להמלט.

[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] וטעם אל לבן הארמי. להגיד כי אף על פי שהוא ארמי, ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים (ישעיה ב ו), בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק. וכן ויגנב יעקב את לב לבן הארמי, אף על פי שהוא הארמי הקוסם בעל התרפים:

ויגנוב וגו' על בלי וגו'. קשה איך יוצדק לומר אליו שהוא בורח שאומר על בלי הגיד לו כי בורח. ואולי שהכוונה היא שנתחכם יעקב כשספר ללבן כל מעשיו והנהגותיו העלים ממנו ערמת הבריחה והוסיף לשלול אותה ממנו במה שהיה שואל ממנו לשלחו בזה היה מצדיק לבן כי לא יברח כלל, שאם לא כן למה היה שואל ממנו שישלחהו ובזה גנב לבו, והוא אומר ויגנוב וגו' ובמה גנב על סבת שלא הגיד לו בסיפור מעשיו כי יערים לברוח כשיצטרך לברוח. ובזה מצינו טעם בעיקר הודעת כתוב זה שבא לומר טעם שבו השיג הבריחה, כי זולת זה היה נותן לב לבן לשמור אותו מלברוח באיזה אופן שיהיה אלא שגנב לבו ובזה מצא הכנה לאסוף כל אשר יש לו וברח ואין יודע, והוא שאמר סמוך לזה ויברח הוא וכל אשר לו וגו' והבן:

על בלי הגיד לו. כמו "על עולת התמיד" (במדבר כח, י). הראה יעקב עצמו כאלו בלתי מרגיש באיבת לבן, מלבד שלא הגיד לו שחפץ ללכת, וכל זה עשה לא להעדר מוסר אלא כמכרח, וזה כי ברח הוא. מדאגה שיגזלהו לבן בעזרת אנשי עירו, כמו שאמר בהתנצלותו ללבן אחר כן (פסוק לא).