והכשבים הפריד יעקב. הנולדים עקודים נקודים הבדיל והפריד לעצמן ועשה אותן עדר עדר לבדו והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן ופני הצאן ההולכות אחריהם צופות אליהם זהו שאמר ויתן פני הצאן אל עקוד שהיו פני הצאן אל העקודים ואל כל חום שמצא בצאן לבן: וישת לו עדרים. כמו שפירשתי:

והכשבים הפריד יעקב. פירש רש"י הנולדים עקודים נקודים הבדילם לעצמם, ועשה אותן עדר לבד, והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות אחריהן צופות באלו, וזהו שאמר: ויתן פני הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל עקוד ואל כל חום שנמצא בצאן לבן. וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, כמו שפירשתי. זה לשון הרב: ואין דבריו בכאן נכונים, כי למה הפריד הכשבים, ולא נשאר בעדר לבן נקוד או חום לא בכשבים ולא בעזים. ואם היו הנפרדים אותם אשר הולידו הצאן עקודים נקודים וטלואים, שהיו שלו, ומהם עשה העדר הזה העקוד, למה הפריד הכשבים לבדם ולא לקח גם התישים והעזים שנולדו לו כן, ויעשה מכלם העדר העקוד הזה אשר הוליך לפני הצאן. ועוד, שלא אמר שנולד שם חום. ועוד, כי לפי דעת הרב אין בכשבים עקוד וטלוא, שאינם שכרו, ולא עשה להם מקלות: אבל פירוש הכתוב שהפריד הכשבים מן העזים ועשה מהן עדר מיוחד, והנה היו לו עדר כשבים ועדר עזים, ונתן פני כל הצאן, עדר הכשבים ועדר העזים, אל העקודים ואל כל חום אשר בכל צאן לבן. ששם העקודים לפני העזים, וכל חום לפני הכשבים, על דעת הראשונים, או העקודים וכל חום לפני הכשבים, על דעתנו. כי צורך ההפרדה מפני החום אשר היה שכרו בכשבים לבדן והנכון בעיני שיאמר כי הכשבים הפריד יעקב ונתן פני הצאן הנזכר, שהם הכשבים, אל עקוד ואל כל חום, וישת לו עדרים לבדו מן העקוד והחום, והוליכם לפני הכשבים, ולא שתם על צאן לבן כי היו שכרו. וטעם בצאן לבן, שעשה כן בכל צאן לבן, והנה העקוד בכשבים היו שלו:

והכשבים הפריד יעקב. העקודים והנקודים הפריד מצאן לבן שנה ראשונה ושנייה והיה נותן את פני צאן לבן אליהם כדי שיראו אותם ותתעברנה כמותם וגם המקלות היה נותן בשקתות המים. שני מעשים הללו היה עושה כדי שתלדנה עקודים ונקודים:

והכשבים הפריד יעקב. ועוד עשה דבר אחר שהפריד הכשבים ובחר מהם כל עקוד וכל חום ושם פני הצאן אליהם עד שתלדנה כן והנה היו לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. ויש אומרים כי וישת לו עדרים מאוחר כי הכשבים הפרידם מעדרים שלו:

וישת לו עדרים וגו'. נתכוון בזה כדי שתמיד לא יהיו הצאן מסתכלין אלא באותן מינים ולא בשאר מינים שבזה לא ילדו כלל כי אם מאותו המין, שאם לא כן יצטרך יעקב לתת מצאנו ללבן כשתלדנה מין שאינו עקוד וטלוא וכו':

פני הצאן אל עקוד. טעם שלא אמר אל נקוד או אל טלוא אולי כי יותר יחמו הצאן אל מין זה מהב' אחרים:

ואל תשאל, למה אמר "הכשבים" ואמר "פני הצאן", כי דרך מקראות לדבר כן, ובפרשה הזאת בדומה לו, בהר הגלעד (להלן לא כא). וטעם עשותו כן בכשבים, מפני שלא היה במקלות חום, או שידע בתולדת הכשבים שצריכים לסימנים רבים בכבדותם יותר מן התישים, לקלותם:

[מובא בפירושו לפסוק ל"ב] הסר משם וגו'. מדבריו מוכח כי לא יהיה לחלקו אלא נקודים וטלואים בכשבים ובעזים וחום בכשבים אבל עקודים אינם לחלקו, וממה שאמר הכתוב בסמוך משמע שלקח גם העקודים: ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שיטול בחלקו עקודים. וטעמו הוא כי אם יקח גם העקודים יצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו והרי הוא יגיע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם וחשב שבאמצעות העקוד ימצא שיחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא לוקח לעצמו. וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (מ') ויתן פני הצאן אל עקוד והיו יולדות נקודים וטלואים והחום שיחמו אל הנימור, והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו תפחנה עצמותיו כי לא כן היה התנאי שאם כן מנין יצאו עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב. מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טורחו ויצג המקלות ולקח לעצמו גם העקודים, כי ממה שהסירם לבן גילה דעתו כי באלה חלק יעקב, והוא אומרו (ל"ט) ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים וכל שלשת המינים בחלקו של יעקב, ועל לבן נאמר (משלי ה') ובחבלי חטאתו יתמך:

אל עקד וכל חום בצאן לבן. אחר שהחליף משכרתו והשאיר בעדרו עקד וכל חום.