[מובא בפירושו לפסוק ב'] ולרבותינו בבראשית רבה (ע ח) גם בזה להם סוד רמז לעתיד, כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר, ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה, וכל הענין המסופר כאן, להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה, כי הבאר ירמוז לבית המקדש, וג' עדרי צאן עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג) שנמשלה למים (ב"ק יז.), ודבר ה' מירושלם. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מ"א ח סה). וגללו את האבן והשקו, שמשם היו שואבין רוח הקודש. והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא:

ונאספו שמה כל העדרים. רמז לכל ישראל המתאספים שם מלבא חמת עד נחל מצרים. וגללו, מלשון: ויגולו רחמיך על מדותיך. את האבן מעל פי הבאה, כי בכח תפלתם היו ישראל מגלגלין ומהפכין מדת הדין למדת הרחמים. והשקו את הצאן שהיו ממשיכין רוח הקדש להאציל עליהם הברכה מלפני לפנים. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, באור על כי היו מעלים במחשבתן האבן שהיתה על פי הבאר למקומה הראשון, כלומר למקומה לשרשה ולמקום אצילותה, וכענין שהזכיר בספר יצירה: העמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו. ובמדרש: וירא והנה באר בשדה, רבי יוחנן פתר קראי בסיני: באר בשדה, זה סיני והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו כהנים לוים וישראלים כי מן הבאר ההוא ישקו, אלו עשרת הדברות. והאבן גדולה, זו שכינה. ונאספו שמה, אלו ישראל. וגללו את האבן, שיקבלו את התורה והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם:

ונאספו. רגילים היו להאסף לפי שהיתה האבן גדולה:

וגללו. וגוללין ותרגומו ומגנדרין. כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובל' עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות:

וגללו. הרועים את האבן:

והשיבו. תרגומו ומתיבין: