ולכל היד החזקה. שקבל את התורה בלוחות בידיו: ולכל המורא הגדול. נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא:

ולכל היד החזקה. קריעת ים סוף שנאמר בו (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ולכל המורא הגדול, מעמד הר סיני שנאמר בו (שם כ כ) לבעבור תהיה יראתו על פניכם. ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני כל ישראל, שכבר הזכיר כל הנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ובספרי (בסופו), ולכל היד החזקה, זו מכת בכורות, שנאמר בו (שמות ו א) כי ביד חזקה ישלחם, ולכל המורא הגדול, זו קריעת ים סוף. ד"א ולכל המורא הגדול, זו מתן תורה: ועל דרך האמת, "היד החזקה", זו מדת הדין, כלשון היתה עלי יד ה' (יחזקאל לז א, שם מ א), וכן כי יד ה' עשתה זאת (ישעיה מא כ), ולכן יאמרו במשפט (רות א יג) כי יצאה בי יד ה'. "והמורא הגדול", מדת הרחמים, כענין שכתוב (ישעיה ח יג) אותו תקדישו והוא מוראכם, ולזה מתכוונים בספרי במכת בכורות ובקריעת ים סוף, כי כתוב בם (שם סג יד) לעשות לך שם תפארת:

היד החזקה. פליאות הים: המורא הגדול. מעמד הר סיני:

ולכל היד החזקה. זהו קריעת ים סוף שכתוב בו (שמות יד) וירא ישראל את היד הגדולה: ולכל המורא הגדול. זה מעמד הר סיני שכתוב בו (שם כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וכך היו האותות והמופתים כסדר, אלו לפרעה תחלה ואלו לישראל אח"כ: וע"ד הקבלה ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה, התפארת והכבוד, והוא שאמר הנביא (ישעיה ח) והוא מוראכם והוא מעריצכם.

ולכל היד. שפעל ה' על ידו בבלתי נפסדים לשנות טבעם, כענין בקיעת הים, ופתיחת פי הארץ, והורדת המן מן השמים, וזולתם. ולכל המורא הגדול. של מתן תורה.

ומה שלא אמר ולכל המורא הגדול ולכל היד החזקה כסדר הכתוב שאמר הוא מוראכם והוא מעריצכם, הכל למעלת נבואתו של משה הדבק באספקלריא המאירה, והגיד לך הכתוב כי משה רבינו ע"ה הראה והבין המדות לעיני כל ישראל. וכמוהו לפי דעתי (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, יאמר כי משה רבינו ע"ה עשה עם ישראל הצדקה והמשפט:

וטעם אשר עשה משה. שהכין והראה זה לעיני כל העם, כלשון ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה), וימהר לעשות אותו (שם יח ז), לעשות את יום השבת (לעיל ה טו), כי משה לא עשה היד החזקה והמורא הגדול, רק הכין אותם, ובעבורו נעשו לעיני כל ישראל:

ולשון אשר עשה כאלו אמר אשר הראה

אשר עשה משה לעיני כל ישראל. כשירעו ועמדו מרחוק במתן תורה, ומשה נגש אל הערפל (שמות כ, יח), כי אז קנה המדרגה העליונה בנבואת "פנים אל פנים", ועשה את משה אז נורא בקרני הוד.

לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר (לעיל ט) ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר (שמות לד) אשר שברת יישר כחך ששברת (שבת פז):

[מובא בפירושו לפסוק י'] ואומרו לכל האותות וגו' נמשך עם מה שלמעלה ידעו ה' פנים אל פנים כל האותות פירוש לצורך האותות וגו', והכוונה שעל כל אות ומופת ששלחו ה' לעשות היה יודעו פנים בפנים: עוד יתבאר על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (יסודי התורה פ"י ה"א) שהנביא שיקום בישראל אין צריך שיעשה מופתים גדולים כאותם שעשה משה אלא כל שהוא מהמופתים שיעשה וכו', ותמצא שבב' מקומות אמרה התורה חיזוק האמונה במשה, א' על הים דכתיב (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ב' במתן תורה דכתיב (שמות י"ט ט') וגם בך יאמינו לעולם: ועיין מה שפירשתי בפסוק (שם כ' ט"ז) דבר אתה עמנו ונשמעה שפירשתי ונקבלה שכבר הצדיקו נבואתו בהצדקה מורגשת וגלויה להם, ולזה בא דבר ה' ואמר ולא קם נביא עוד בישראל וגו' הטעם כי משה נתן כל האותות מה שאין נביא אחר עושה כזה ואין צריך לומר כולן, ועוד לכל היד החזקה שהוא קריעת ים סוף שבו האמינו, ולכל המורא הגדול שהוא במעמד הר סיני שבו גמרו להאמין לא יקום עוד נביא שיעשה כזה: וגמר אומר לעיני כל ישראל פירוש שהם בעצמן ראו הדברים ולא לצד האמונה כסדר שעושים בשאר הנביאים הבאים אחריו, אלא בעיניהם ראו כי משה נביא ה' אמת ותורתו תורת אלהים חיים אמת:

לעיני כל ישראל. כאמרו "וירא אהרן וכל בני ישראל את משה כי קרן עור פניו, וייראו מגשת אליו" שמות לד, ל.

[מובא בפירושו לפסוק י"א] וטעם לכל האתת. דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות. או יאמר, שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים, שכולם נעשו בשמו הגדול כמו שאמר (לעיל ד לז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול: וכבר פירשתי (לעיל יג ב), כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט), ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד, והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות, כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט): והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים, כאליהו ואלישע שעשו מופתים רבים, אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש, כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה, כחמה ליהושע, ובן הצרפית ועצירת גשמים לאליהו, ובן השונמית לאלישע, אבל משה מיד היה עושה. ואין המדרש הזה ברור. והרב אמר במורה הנבוכים (ב לה) כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר "לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו" ו"לעיני כל ישראל", כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם, כענין שנאמר (מ"ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע: ואיננו נכון בעיני, כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א יז א), ובהמשך ענין שלש השנים נתגלה מאד ובגוים נשמע, וכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני וגו', וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד, דכתיב (שם פסוק יט) שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וגו': וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל, וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים, ורבותינו (ב"ר ו יד) יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו, והכתוב מפליג בו מאד (יהושע י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש. ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל, וכתוב בה עוד (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש ה' את מי הירדן: אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר, יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה, ואם עשו מקצת מהם, לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כיום סיני לפניו ואחריו. וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום, כי אות המן תמידי ארבעים שנה, ועמוד האש והענן, גם הבאר והשלו על דעת רבותינו (תענית ט.), ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים ולא חסרו דבר: ועל דרך האמת, יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים, כמו שפירשתי (בפסוק י):

וצריך אתה לדעת כי מפני שהתורה ומחשבתן של ישראל קדמו לעולם כאשר קבלנו מחכמינו יודעי צפונות מביני כל נעלם, לכך התחילה התורה במלת בראשית ונחתמה במלת ישראל, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, תורת אמת תשועת עולמים, לטוב לנו כל הימים, התחילה באות בי"ת ובאות למ"ד מסיימת, כי היא לקוחה מן החכמה העליונה אשר במלת ב' בראשית המתאחזת בשתים ושלשים נתיבות החכמה, ובהתהפך כחומר חותם מסדרן יש בזה רמז כי ישובו הדברים אל הוייתן ועקרן, וע"כ היה ענין סיום התורה באות זה העליון שבכל האותיות, כי ירמוז אל שרש האילן העליון על כל ההויות אשר על מציאותו הם הם עדיו, ממנו הכל וסוף הכל עדיו, ולזה רמז המשורר בהשגחה נפלאה כשתהחיל בלמ"ד (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה, כי משם ליודעי בינה כל פעולה בתחלה נגלית, ושם סופה, ותשובתה הרמתה:

לעיני כל ישראל. שמעתי אומרים טעם על מה שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד, לפי שכל אותיות השם הגדול יו"ד וי"ו ה"א אם תסמוך אחת מהם אל בי"ת או אל למ"ד יהיה ממנו תיבה אחת שלימה והם בי בו בה לי לו לה מה שלא תמצא כן בכל אלפא ביתא שיהא תיבה שלימה מכל השלשה אם יסמכו לאיזה אות, כגון לעשות מן א' אי או אה שהרי אה אינו תיבה וכן לעשות מן מ' מי מו שהרי מו אינו תיבה, והביאור לזה הוא שבזה נרמז שתבל ומלואה הכל תלוי בו יתברך ושלו הכל ותואר הבי"ת שהקב"ה מדבר בעדו ואומר בי ר"ל הכל תלוי בי ונבראיו אומרים בו שהכל תלוי בו יתברך ולשון בו בה היינו דכר ונוקבא שהזכירו חכמי האמת המקובלים, וכן הקב"ה אומר לי תבל ומלואה ונבראיו אומרים כי לו ית' תבל ומלואה וכן לה בדרך שנתבאר והכל ענין אחד כי לפי שהכל תלוי בו ית' ע"כ הכל לו יתברך וזה רמז על אחדותו ית' והוא יסוד התורה ודבר זה הפותח והסוגר ע"כ פתח התורה בבי"ת ומסיימת בלמ"ד להורות כי השי"ת הפותח והסוגר והכל תלוי בו בשמו יתברך כאמור.

נשלמו חמשה הספרים האלה אשר קצרה בהם חכמת אגור ואיתיאל. ואלפי ברכות והודאות לאל. אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו ויבא אשר לבבי שואל. והוא למען שמו יואל, ובא לציון גואל. במהרה בימינו יעמוד מיכאל, לבנות הבית והאריאל. ויקיים מקרא שכתוב על ידי יחזקאל (לז כח) וידעו הגוים כי אני השם מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם.וברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם:

וברוך צור חיי, הנסתר מעיני הנגלה בדמיוני, אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם עבדו, אשר עזרני והורני, והעמידני בקרן אורה, וזכני לפתוח ולחתום בבאור התורה, שבו נתכוונתי לשמו הגדול והנורא, הוא יזכני ליום הבשורה, יחדש ימינו כקדם וכימי עולם, ויבנה הבית והאולם, ושם בזמירות נריע לו, כי נבקר בהיכלו, שם נשבע מזיו זהר התפארת והכבוד, ובהיכלו כלו אומר כבוד, שם נבוא אל מזבח אלהים, אף נשבח ונאמר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ, אמן ואמן: תם ונשלם

נשלם ספר אלה הדברים, בעזר יוצר כל יצורים. העריכה וציון המראה מקומות ביום ב' כסלו תשמ"ח יום הזכרון של אמי מורתי האשה הצנועה מרת רחל ע"ה בת מוה"ר מרדכי זיכרמן ז"ל תלמיד הגאון כתב סופר זצ"ל אשת אאמו"ר מוה"ר ישראל מרמרוש הי"ד נלב'ע ב' כסלו תש"ד ומנו"כ בישוב בארגא פרונד מחוז ביסטריץ נסויד זיבנבירגן תנצב"ה