לולי כעס אויב אגור. אם לא שכעס אויב כנוס עליהם להשחית ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלהיו ולא יתלה הגדולה בי וזהו שנאמר פן ינכרו צרימו ינכרו הדבר לתלות גבורתו בעבודת כוכבים שאין הגדולה שלו:

[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] אמרתי אפאיהם. ואסלקם מן העולם אם לא שכעס אויבים אגור ויראתי:

לולי כעס אויב אגור. הכעס שעשה לי האויב אגור אני ירא כמו לא תגורו מפני איש:

לולי כעס אויב וגו'. פירוש שכמה וכמה הכעסות הכעיסוני אויביהם והוא אומרו אגור מלשון (משלי ו') אגרה בקציר שאגור הוא כעסו של אויב ועמדים הם לכליון,

לולי כעס אויב אגור. כלומר לולי שאני מפחד מכעס אויב, מלשון (דברים א) לא תגורו מפני איש. ובאור פעל כל זאת, על השפטים:

לולי כעס אויב אגור. שמתוך כעס שיכעסו האמות על אותם השרידים, יש לחוש פן ינכרו צרימו. פן ימשכו את לב השרידים להיות בני נכר כמותם. פן יאמרו. לאותם השרידים. ידנו רמה. להכחיד את ישראל מגוי, ונשארתם מתי מספר. ולא ה' פעל כל זאת. שתחשבו להמלט על ידו. אבל בהיות ישראל רבים ונפוצים באמות רבות לא יעלה על לב כלם להשתדל בזה, כאמרם: מאי דכתיב "צדקת פרזונו בישראל" (שופטים ה, יא), צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרם לבין האמות (פסחים סז, ב).

[מובא בפירושו לפסוק ל"ז] ואמר אי אלהימו. וגם האומות יאמרו איה נא אלהיהם של ישראל. ומפני כבוד שמי אצילם ואנקום באויביהם שגם מתחלה אמרתי אפאיהם לישראל ואשביתה זכרם אם לא מפרי כעס אויב המתפאר לאמר ידינו רמה. אבל עתה כשיגדל העניות והצרה בשונאי ישראל כל כך שאזלת ידם ויאמרו העובדי גלולים ידינו רמה ואמר אי אלהימו לכן אנקם מהם להתקדש שמי שהם מחללים:

אגור. אפחד מגזרת ויגר מואב והמתרגם אמר מגזרת אגרה בקציר והנכון שהוא מלשון תגרה והכתוב דבר כדרך בני אדם להבין השומעים:

[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] אשביתה מאנוש זכרם. גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול ית', כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. ולכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר יד טו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך: והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים: וזה טעם "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" (פסוק לו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר (ישעיה סג ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים, כענין שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו':

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מה הפסוק בא ללמד? מהו"] פן יאמרו ידינו רמה וגו'. כי. אותו גוי אובד עצות המה:

פן יאמרו ידנו רמה. פן יגברו לומר למפרע שהם עשו ולא אני:

פן ינכרו צרימו. ויתלו ההצלחה בנפשם:

לולי כעס אויב וגו'. פירוש שכמה וכמה הכעסות הכעיסוני אויביהם והוא אומרו אגור מלשון (משלי ו') אגרה בקציר שאגור הוא כעסו של אויב ועמדים הם לכליון, וכשיראו שהשבתי שם ישראל ח"ו ינכרו צרימו פירוש יחשבו כי ישראל אמונתם נכריה ולא צדיק ויתחזק דבר אמת לשקר ח"ו, ועוד חושש פן יאמרו ידינו רמה פירוש מלבד שיכחישו אמונת ישראל ודתם יוסיפו לחטוא לומר שאמונתם אמונה ראויה, והוא אומרו פן יאמרו ידינו רמה וטובתם ושלותם לא מה' היא אלא מעבודה זרה אשר הם עובדים: והוא אומרו ולא ה' פעל כל זאת פירוש כל טובתם והצלחתם, והראיה שלא עשו ישראל דבר רע מה שהם אינם עושים ויותר מהמה והם משלו בהם ויאבדום: או ירצה שכל הפעולה הזאת שעשו השחתה גדולה בישראל והשביתו מאנוש זכרם יאמרו שלא עשה כל זה ה' אלא בצירוף כח ורצון עבודת ע"ז שהיא השליטתם עליהם:

לולי כעס אויב אגור. שמתוך כעס שיכעסו האמות על אותם השרידים, יש לחוש פן ינכרו צרימו. פן ימשכו את לב השרידים להיות בני נכר כמותם. פן יאמרו. לאותם השרידים. ידנו רמה. להכחיד את ישראל מגוי, ונשארתם מתי מספר. ולא ה' פעל כל זאת. שתחשבו להמלט על ידו. אבל בהיות ישראל רבים ונפוצים באמות רבות לא יעלה על לב כלם להשתדל בזה, כאמרם: מאי דכתיב "צדקת פרזונו בישראל" (שופטים ה, יא), צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרם לבין האמות (פסחים סז, ב).

[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק ט'] וטעם "פן" כמו כי תקדש, וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו (שם י ז), וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג ג). ויתכן שפירושו כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה (להלן לב כז), כענין שמא, (...)

ינכרו. הפך יכירו כמו ויתנכר אליהם:

[מובא בפירושו לפסוק מ"א] אשיב נקם לצרי. כלומר אשיב להם גמול כאשר עשו לישראל, והקב"ה קראם צריו, ולמעלה הזכיר פן ינכרו צרימו ולישראל יחזור הכנוי, ולמדך הכתוב כי צרימו של ישראל הם צריו של הקב"ה: וכן תמצא בגלות מצרים בשירת הים (שמות טו) תהרוס קמיך, והיה ראוי לומר קמינו, אבל הכתוב יורה כי הקמים עלינו כאלו קמים עליו יתעלה, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, קרא האומות אויביו ומשנאיו יתברך כשמערימים סוד ומתיעצים על ישראל שקראם צפוניך על שם שהם צפונים אצלו ותחת ידו, כענין (שמות יט) והייתם לי סגולה, כי הסגולה לא ימנה עליה המלך פקיד ומושל רק היא צפונה אצלו ותחת ידו, או קראם צפונים על שם שהם לבדם נוחלי גן עדן ורב טוב הצפון:

פעל כל זאת. על השבטים:

לולי כעס אויב וגו'. פירוש שכמה וכמה הכעסות הכעיסוני אויביהם והוא אומרו אגור מלשון (משלי ו') אגרה בקציר שאגור הוא כעסו של אויב ועמדים הם לכליון, וכשיראו שהשבתי שם ישראל ח"ו ינכרו צרימו פירוש יחשבו כי ישראל אמונתם נכריה ולא צדיק ויתחזק דבר אמת לשקר ח"ו, ועוד חושש פן יאמרו ידינו רמה פירוש מלבד שיכחישו אמונת ישראל ודתם יוסיפו לחטוא לומר שאמונתם אמונה ראויה, והוא אומרו פן יאמרו ידינו רמה וטובתם ושלותם לא מה' היא אלא מעבודה זרה אשר הם עובדים: והוא אומרו ולא ה' פעל כל זאת פירוש כל טובתם והצלחתם, והראיה שלא עשו ישראל דבר רע מה שהם אינם עושים ויותר מהמה והם משלו בהם ויאבדום: או ירצה שכל הפעולה הזאת שעשו השחתה גדולה בישראל והשביתו מאנוש זכרם יאמרו שלא עשה כל זה ה' אלא בצירוף כח ורצון עבודת ע"ז שהיא השליטתם עליהם:

לולי כעס אויב אגור. שמתוך כעס שיכעסו האמות על אותם השרידים, יש לחוש פן ינכרו צרימו. פן ימשכו את לב השרידים להיות בני נכר כמותם. פן יאמרו. לאותם השרידים. ידנו רמה. להכחיד את ישראל מגוי, ונשארתם מתי מספר. ולא ה' פעל כל זאת. שתחשבו להמלט על ידו. אבל בהיות ישראל רבים ונפוצים באמות רבות לא יעלה על לב כלם להשתדל בזה, כאמרם: מאי דכתיב "צדקת פרזונו בישראל" (שופטים ה, יא), צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרם לבין האמות (פסחים סז, ב).