וה' פקד את שרה וגו'. (ב"ק צב) סמך פרשה זו ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך:

וה' פקד וגו' כאשר אמר. פי' לא לצד שהתפלל על אבימלך ומטעם כל המתפלל על חבירו וכו' וזולת זה לא היה נפקד וזה ימעיט ח"ו ההבטחה האמורה בתחלת הפרשה אלא כאשר אמר:

ונסמכה פרשה זו לפרשת כי עצור עצר ה' להודיע כי הש"ת הוא העוצר והוא הפוקד ואין זולתו.

וה' פקד. אברהם התפלל בעד אבימלך (לעיל כ, יז), "וה' פקד את שרה", כאמרו "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב, י).

[מובא בפירושו לפרק כ' פסוק י"ח] כי עצר וגו' על דבר וגו'. פירוש שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה, הרי שעקר היה בימים ההם, וגם לגלות כי תועיל תפלת אברהם לפקוד עקרות והועילה גם על עצמו ונפקד. גם להודיע כל המתפלל על חבירו והוא צריך וכו' הוא נענה וכו', ולזה סמך לפסוק זה פסוק וה' פקד את שרה. והגם שכבר קדמה ההבטחה, אם אינו ענין הסמיכות לגופו תנהו לענין לזולת, ועיין בפי' פסוק שאחר זה:

וה' פקד. כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. שלמדו עליה סניגוריא ואמרו אם לא תתן לה עתה בן אם כן תאחר את הקץ, שגזרת וענו אותם ארבע מאות שנה משיהיה לו זרע, והוא בן מאה עתה וצריך שיתחיל מעתה. ד"א שאמרו, בנות לוט שנתעברו בביאת איסור מאביהן ושרה לא תתעבר מאברהם. ד"א שאמרו, נסתרה עם אבימלך וכתבת ואם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. ומה שלא נפקדה אחר סתירת פרעה לפי שכאן היה משמוש ידים ולא היה חסר כי אם ביאה.

ומה שנאמר וה' בוי"ו רז"ל אמרו (בר"ר נא ב) כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, סמך מכאן לדברי רז"ל (ר"ה יא) שפקידה זו היתה בראש השנה אשר בו הקב"ה יושב בדין עם כל בית דינו שלמעלה לכך קורין פרשה זו בראש השנה.

וה' פקד את שרה. כאשר אמר, בהריון. כאשר דבר, בלידה, לשון רש"י. ואין "פקידה" אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד, כגון פקוד יפקוד אלהים אתכם (להלן נ כה), פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם (שמות ג טז), ויפקוד שמשון את אשתו בגדי עזים (שופטים טו א). אף כאן וה' פקד את שרה, זכר את שרה ועשה לה כאשר דבר. וכן הלשון בכל העקרות היולדות, ברחל ויזכור אלהים את רחל (להלן ל כב), ובחנה ויזכרה (אלהים) [ה'] (ש"א א יט), וכך אמרו פקדונות הרי הן כזכרונות (ר"ה לב:):

ובמדרש וה' פקד את שרה זהו שאמר הכתוב: וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני ה' דברתי ועשית, השפלתי עץ גבוה, זה סנחריב, שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון יפה קומה. הגבהתי עץ שפל, אלו ישראל שמשפילין עצמן שנאמר: וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים הובשתי עץ לח, זה אבימלך שנאמר: כי עצור עצר ה'. הפרחתי עץ יבש זו שרה. אני ה' דברתי ועשיתי. וה' פקד את שרה מהו פקד אמר רבי יצחק כתיב (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו' וזו נכנסה לביתו של פרעה ויצאה טהורה לביתו של אבימלך ויצאה טהורה, אינו בדין שתפקד, הוי אומר וה' פקד את שרה, ע"כ בב"ר:

וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר יש הפרש בין לשון פקידה ללשון עשיה כי הפקידה אינה כי אם זכירה בעלמא, והעשיה היא פעולה ממשית כמ"ש ואעשך לגוי גדול ומסיק (ב"ר לט יא) שלשון דבור מורה יותר חבה מן לשון אמירה, לפי שהדבור מורה על בירור הדברים בפירוש בחיתוך הלשון וזה מתייחס אל לשון עשייה. וביאור הענין הוא, שכאשר נפקדה שרה נפקדו כל העקרות עמה, כמו שפרשתי פר' לך לך על פסוק והיתה לגוים (יז טז) ואע"פ שנפקדו עמה מ"מ לא היו שוים לשרה כי פקידת שרה בלשון עשייה ממש בפועל ידי הש"י כמ"ש (מדרש תהלים קלט ה) גדולים צדיקים ממעשה שמים וארץ כי הצדיקים נבראו בשתי ידים כו' דהיינו עשייה ממש ובלשון דבור המורה על חבה כמ"ש (בראשית טו ז) והנה דבר ה' אליו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך וגו'. אבל שאר העקרות בלשון פקידה לבד ובלשון אמירה שאין בו חבה כל כך, כי פר' לך לך מתחיל בלשון אמירה, ושם נאמר (יז טז) וברכתיה והיתה לגוים, רצה לומר שתהיה לעזר לכל הגוים כי יפקדו עקרות של גויי הארצות עמה. זה"ש וה' פקד את שרה, כאלו אמר עם שרה, פי' את משמש לשון עם, כמו הבאים מצרימה את יעקב (שמות א א) שאותן העקרות שנפקדו עם שרה לא נפקדו כ"א בלשון פקידה ובלשון אמירה, אמנם ויעש ה' לשרה פי' לשרה עצמה בלשון דבור כאשר דבר ועשיה ממש. דרך משל מי שאינו אוהב גדול לחבירו אף על פי שלפעמים הוא זוכרו מ"מ אינו עושה כל כך בעבורו, אבל בשביל אוהבו הוא נכנס בעובי הקורה ועושה בעבורו.

כאשר אמר. בהריון: כאשר דבר. בלידה והיכן הוא אמירה והיכן היא דבור. אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו'. דבור היה דבר ה' אל אברם בברית בין הבתרים ושם נאמר לא יירשך זה וגו' והביא היורש משרה:

וה' פקד וגו' כאשר אמר. פי' לא לצד שהתפלל על אבימלך ומטעם כל המתפלל על חבירו וכו' וזולת זה לא היה נפקד וזה ימעיט ח"ו ההבטחה האמורה בתחלת הפרשה אלא כאשר אמר: עוד לעולם כי תפלתו על אבימלך הוא דבר המעמיד לפקידת שרה והבטחתו יתברך היתה שיתן לו בן והזמין לו ה' מצוה שסגולתה שיפקד ובזה נתקיימה הבטחתו והוא אומרו כאשר אמר פירוש ולצד האמירה שאמר ה' הוא שנזדמן לו הדבר ונפקדה, כי כשירצה ה' להיטיב יזמין המצוה שסגולתה היא הטובה המבוקשת. ותמצא שקודם הבטחת הפקידה כבר נזדמן לאברהם מעשה פרעה שהוא בדומה למעשה אבימלך ולא עצרו ה' לפרעה כדי שיתפלל עליו אברהם וזה לך האות למה שפירשנו:

וה' פקד את שרה כאשר אמר. בהריון: ויעש ה' לשרה כאשר דבר. בלידה וזהו שאמר מיד: ותהר ותלד.

כאשר אמר. באמרו "וברכתי אתה" (לעיל יז, טז), וזה היה שהסיר ממנה קללת חוה בעבור ובלידה ובגדול, כאמרו "הרבה ארבה עצבונך והרנך" (שם ג, טז). ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כאמרו "וגם נתתי ממנה לך בן" (שם שם), שלא כמנהג המולידים בעת זקנה, שיולידו על הרב נקבה.

ויעש ה' לשרה כאשר דבר. לאברהם: כאשר אמר. בהריון: כאשר דבר. בלידה והיכן הוא אמירה והיכן היא דבור. אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו'. דבור היה דבר ה' אל אברם בברית בין הבתרים ושם נאמר לא יירשך זה וגו' והביא היורש משרה:

ויעש ה' וגו' כאשר דבר. טעם שכפל לומר ויעש וגו', יכוין לפי דבריהם ז"ל (תנחומא) בפסוק כעת חיה ששרט לה המלאך שריטה בכותל כשיגיע השמש למקום זה ולשרה בן, והוא שהודיע הכתוב שנתקיים מאמר המלאך הדובר אליה בדקדוק הזמן: עוד יכוין הכתוב ע"פ מה שפירשתי בפסוק (לעיל י"ח י') בן לשרה אשתך שבא מצד הנקובא ולסיב' זו הוצרך לעקידה, וידוע הוא כי זו היא סיבת מיתת שרה, ולפי מה שכתבתי כי הקפיד ה' על צחיקת שרה וקיים הגזירה שלא תלד שרה אלא בן מסטרא דנוקבא כאומרו (לך י"ז י"ט) אבל שרה אשתך יולדת, לזה אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר וידוע הוא כי הדיבור קשה והוא שלא ילדתו שלם בשלימות הצריך ונתגלגלו הדברים ונפטרה שרה מסיבה זו. ולדרך זה קיום ההבטחה על השריטה ששרט לה המלאך נרמזה בפסוק שאחרי זה דכתיב למועד אשר דבר אתו וגו':

וה' פקד את שרה כאשר אמר. בהריון: ויעש ה' לשרה כאשר דבר. בלידה וזהו שאמר מיד: ותהר ותלד.

[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק י'] שוב אשוב אליך כעת חיה. לשון רש"י לא בשרו המלאך שישוב אליו, אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה את זרעך (לעיל טז י), והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום אמר לו, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו. והוצרך הרב לאמר כן, מפני שהקב"ה אמר לו בכאן: למועד אשוב אליך. ובין במלאך או בהקב"ה לא מצינו ששב אליו למועדו. אולי נכלל בלשון וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (להלן כא א). ורבי אברהם אמר (להלן כא ב) כי "ויאמר ה' אל אברהם" הוא דבר המלאך בשם שולחו, ושב אליו למועד אשר דבר אתו, ואם לא נכתב: והנכון בעיני שהוא מן "לתשובת השנה" (ש"ב יא א). יאמר, כי שוב אשוב אליך עת כעת הזאת שתהיו בו חיים ויהיה בן לשרה אשתך. וזהו כאשר נאמר לאברהם (לעיל יז כא) למועד הזה בשנה האחרת, ויהיה "אשוב" כמו ושב ה' אלהיך, ושב וקבצך (דברים ל ג):