ספר
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
פסוק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
צו
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:
וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים:
דברים פרק ב פסוק יט
וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן
פירוש
אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם
מה הצורך לצוות על איסור זה? מהו טעמו?
מדוע כאן לא נאמר "אל תתגר בם מלחמה" כמו במואב? מהו הטעם ההיסטורי של הבדל זה?
מה בין ציווי זה לבין "לא תדרוש שלומם וטובתם"?
מהו הבנין הדקדוקי של "תצרם" ושל "תתגר"?
כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
מדוע בני לוט זכו בדבר זה?
צור קשר
|
אודות האתר