פישון. הוא נילוס נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו (חבקוק א, ח). דבר אחר, פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר אצל מצרים ובושו עובדי פשתים (ישעיה יט, ט):

[בהמשך לפירושו לפסוק זה] ועל דעת הראשונים (רש"י, ורס"ג, וכן הוא בזוה"ק חיי שרה קכה.) "פישון" הוא נילוס מצרים יסובב כל ארץ החוילה הזאת ויבא משם על פני כל ארץ מצרים עד נפלו בים הגדול באלכסנדריא של מצרים:

שם האחד. אמר הגאון כי פישון יאור מצרים וידוע כי גיחון קרוב מארץ ישראל כי כן כתוב והורדתם אותו אל גיחון והוא בא מפאת מזרחית דרומית גם פרת כן והוא אחרית גבול הארץ פאת מזרח ומפרשים אמרו כי חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדא"ד עם נהר פרת א"כ הנה שלשתם מזרחים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה רחוק מקו השוה בצד נגב והראיה גדולו בקיץ. וידענו כי גן עדן תחת הקו השוה שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה. וריקי מוח תמהו איך יתכן זה. והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם. אם כן ירד פישון לפאת דרומית מערבית ואחר כן ישוב דרך צפונית. ואין ראיה על פישון שהוא היאור רק שתרגם החוילה כפי צרכו כי אין לו קבלה וכן עשה במשפחות ובמדינות. ובחיות ובעופות ובאבנים. אולי בחלום ראה וכבר טעה במקצתם כאשר אפרש במקומו א"כ לא נשען על חלומותיו אולי עשה כן לכבוד השם בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם שלא יאמרו כי יש בתורה מלות לא ידענום.

[מובא בפירושו לפרק ג' פסוק י"ד] גם פישון מגזרת כי תפושו גם פרת מגזרת פרו ורבו. והנה הנהר הגדול הוא חדקל עמד בפניהם ולא יכלו לעבור. ויאמרו שתי מלות הן שהמים חדים וקלים.

שם האחד פישון. הודיע שבח הנהר המשקה את הגן הבלתי נודע לנו, בהודיעו הנהרות המסתעפים ממנו, הנודעים אצלנו לשבח בגדלם וטוב מימיהם וטוב פרים.

ארץ החוילה אשר שם הזהב. לבאר שאינה חוילה של מצרים שאמר בה וישכנו מחוילה עד שור (להלן כה יח), כי זו מזרח המזרח.

והזכיר הזהב בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן:

[כהמשך לפירושו לפסוק י', תחת הכותרת "מהו ענייין הנהר" וכו'] שם האחד פישון. מלשון ופשו פרשיו. והוא נגד אופן הראשון שהוא רוב בני האדם. אם בישראל לפי ערכם אם באו"ה לפי ערכם. והמתנהג בזה האופן באורח חיים היינו בפעולת צדקה וחסד ששוין בזה אוה"ע עם ישראל יהי' שכרו בעוה"ז לזכות בעושר המאושר והקרן קיימת בג"ע התחתון אם לא מי שזכה בגמ"ח ע"פ התורה דוקא. או בל"ז ג"כ אם עושה גמ"ח לשם שמים אז הוא נכלל בענין נהר רביעים כאשר יבואר לפנינו אבל מי שמתנהג בחסד ע"פ דעת אנושי הרי שכרו בעוה"ז כאמור ומשום זה קבע הקב"ה אותו נהר לסבוב את ארץ החוילה אשר שם הזהב. ללמדנו כי שכר של ב"א אשר הליכות עולמם נאה אבל הוא מצד הטבע או ע"פ דעת ב"א. הוא עשירות שנמשל לזהב: [ועיין בהמשך הפרשה]