וטעם ואת כי שטית. מחובר עם יתן ה' אותך, יאמר ואת כאשר שטית טומאה תחת אישך וכאשר נטמאת ויתן בך איש את שכבתו מבלעדי אישך יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, אבל בעבור אריכות התנאים חזר לאמר פעם אחרת והשביע הכהן את האשה, ולפרש שהיא שבועת האלה. ור"א פירש כי "והשביע" הראשון בשם והשני באלה, כאשר הוא מפורש. ואיננו נכון, כי בשם לא ישביע בלשון אם:

[מובא בפירושו לפסוק י"ט] ויתכן להיות והשביע הראשון בשם והשני באלה כאשר הוא מפורש:

בשבעת האלה. שבועה של קללה:

יתן ה' אותך לאלה וגו'. שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית: ולשבועה. (סוטה יח. שבועות כד) שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיה סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים וכן לענין הברכה (בראשית יא) ונברכו וגו' (שם מח) בך יברך ישראל לאמר:

לאלה ולשבועה. כשמשביע אדם את חבירו יאמר הנני משביעך בשם על זה הדבר שאם תכזב בי תהיה מקולל כאשה פלונית שצבתה בטנה ונפלה ירכה:

צבה. כתרגומו נפוחה:

צבה. כמו נפוחה ואין ריע לו חוץ מהפרשה הזאת:

ירך ובטן. שכנים:

[מובא בפירושו לפסוק י"ז] ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש. לפום ריהטא נ"ל ענין בדיקה זו כי בכל מקום שתמצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה, והנה מים אלו שנתקדשו בכיור ובתוכם השם שנמחה ודאי יש בהם קדושה יתירה, וכל משקה יוצא דרך בית הרחם בשתן לפיכך אם נטמאה ולא היה שם גדר ערוה אינו דין שמים קדושים אלו יגעו במקום ערוה שנטמא, לפיכך בטנה צבה ויריכה נופלת כי כך הטבע בכל חולי השתן שהמשקה העצור תוך האדם ואין לו דרך לצאת יפעול אחת משתים אלה או שניהם כאחד, דהיינו בטנו צבה כי המותרות הנשאר בבטן ואין לו דרך לצאת גורם נפיחת הבטן, או המשקה עושה לו דרך אחר והוא שנבלעה בבשר הירך ולפי שאין כאן מקומו ע"כ בהכרח יפול בשר הירך ובכלל חתיכות בשר הנופלות יפול גם המשקה דרך שם, אבל אם טהורה היא ולא נטמא המקום ההוא הרי אברי המשגל כשאר אברי האדם ואין בהם שום צד טומאה שהרי קודם שחטא אדם הראשון כתיב (בראשית ג כה) ויהי האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו. כי כל זמן שלא היה להם נטיה אל החטא היו אברי המשגל אצלם כשאר אברים שאין בושה בהיותם מגולים, כך בזמן שיש כאן גדר ערוה יוצא המשקה כדרכו ואינו חושש. ולפי שחטאה במשקה היין על כן תבדוק במשקה המים.

[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] (...) מבשרך שכשישקנה יבואו בה למרים לפי שנא' בטן וירך מנין לשאר כל הגוף ת"ל ובאו בה בכולה א"כ מה ת"ל בטן וירך לפי שהן התחילו בעבירה תחלה לפיכך התחיל מהם הפורענות:

את ירכך. בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה:

[מובא בפירושו לפסוק י"ז] ומה שמקדים לפעמים הבטן לירך ולפעמים מקדים הירך, לפי שהיה כאן כמו נס בתוך נס כי המים מאררים מחסרים מן הבשר וכשבטנה צבה נראה כאילו נתרבה הבשר לפיכך בב' פסוקים שהזכיר לשון מאררים סמך לזה צביהת הבטן, אבל בפסוק ראשון שלא הזכיר מאררים הקדים הירך כי הוא התחיל בעבירה.

[מובא בפירושו לפסוק כ"ז] וצבתה בטנה וגו'. אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה: