[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק י"ז] ערות אשה ובתה. (יבמות צז) לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ) לשון קיחה אבל אנס אשה מותר לישא בתה:

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "זמה". מדוע בחטא" וכו']

[מובא בפירושו לפסוק י"ז] ואיש אשר יקח את אחתו. הזכיר הכתוב קיחה באחותו אע"פ שאין לו בה קידושין, בעבור כי האח עם אחותו בבית אחד שוכנים יחד, וכאשר יגבר עליו תאותו יקחנה וימשוך אותה אליו, ואינו צריך לבוא אליה כבא אל אשה זונה. וכן דרך הכתוב להזכיר קיחה בכל המתיחדים, כי אשה ואמה (בפסוק יד), ובת בנה, ובת בתה (לעיל יח יז), ואשה ואחותה (שם פסוק יח), ואשת אחיו (פסוק טז), כולן עמו בבית, וכן לא יקח איש את אשת אביו (דברים כג א):

ישרפו אותו ואתהן. (סנהדרין עה) אי אתה יכול לומר אשתו הראשונה ישרפו שהרי נשאה בהיתר ולא נאסרה עליו. אלא אשה ואמה הכתובין כאן שתיהן לאסור. שנשא את חמותו ואמה. ויש מרבותינו שאומרים אין כאן אלא חמותו ומהו אתהן את אחת מהן ולשון יוני הוא הן אחת:

ואתהן. זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר:

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "זמה". מדוע בחטא" וכו']

ואיש אשר יקח את אשה וגו' זמה הוא. כטעם זנות במחשבה:

[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק י"ז] זמה היא. תרגם אונקלוס עצת חטאין היא. וכתב רש"י שיצרך יועצך לחטוא. ולא ידעתי טעם לזה, שכל העריות גם העבירות האחרות היצר יועצו לחטוא. אבל הענין הוא, כי שם זמה גזרו מן כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט), ומחשבה ההגונה יקראו מזמה, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב ב), ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה, כענין אם נפתה לבי על אשה (שם לא ט), וכתיב (שם פסוק יא) כי היא זמה והוא עון פלילים, וכן וזמתך ותזנותיך (יחזקאל כג כט), וזמת זנותך (ירמיה יג כז), הניאוף בסתר ובגלוי: ולפי דעתי, אמר הכתוב "זמה" באשה ובבתה (כאן) ואשה ואמה, (להלן כ יד) לגנות הענין, לומר כי כשישכב עם אחת שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם, והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה. והוא הענין שהזכירו רבותינו (נדרים כ:), וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ לח) אלו בני תשע מדות וכו'. ולכך אמר הכתוב "ערות אשה ובתה", וכן יאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (להלן כ יד), ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה וערות אם אשתך לא תגלה: וטעם הכתוב, כי מתחילת הפרשה (פסוק ו) אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, כי אסר הקרובות לו משום שארו, ונתן בהם טעם (פסוק י) כי ערותך הנה, ועכשיו (בפסוקים יז יח) כשאסר קרובות אשתו אמר שארה הנה, לומר שגם המה אסורות מפני שהן שאר זו לזו ותהיה משכבן בשתיהן זמה כמו שפירשתי. וכן אמר הכתוב (יחזקאל כב יא) ואיש את כלתו טמא בזמה, שטמאה לבעלה כי גם בהיותה עמו תחשוב באביו בעבור דמיונם.

[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק י"ח] לצרור לגלות ערותה עליה בחייה. ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור, יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו, כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות. ולא אמר כן באשה ובתה (בפסוק הקודם) ואשה ואמה, (להלן כ יד) כי הנה שאר, ואסורות אפילו לאחר מיתה: