ושסע. אין שיסוע אלא ביד וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) וישסעהו כשסע הגדי: בכנפיו. (ויק"ר) עם כנפיו אינו צריך למרוט כנפי נוצתו: לא יבדיל. אינו מפרקו לגמרי לב' חתיכות אלא קורעו מגבו.

ושסע. מגזרת ושוסעת שסע כטעם בקוע:

בכנפיו. עם כנפיו, אינו צריך למרוט כנפי נוצתו. כנפיו, נוצה ממש, לשון רש"י. ואיננו נכון, שאם כן לא יזכיר הכתוב מאי זה מקום ישסע אותו, אם מלפניו או מגבו. אבל פירושו ושסע אותו במקום כנפיו, כי הבי"ת בי"ת הכלי, כאמרך בארון, בבית, או בשדה. ואין כנפיו נוצה, אבל הוא ככל הכנפים שבכתוב, כל צפור כל כנף (בראשית ז יד), יפרוש כנפיו לתימן (איוב לט כו), וכן בכנף מעילו (ש"א טו כז): ונוצה הוא השער אשר על גוף העופות, כענין שכתוב (יחזקאל יז ג) הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה. וכן שנינו (טהרות א ג) הכנפים והנוצה טמאות ומטמאות ומצטרפות, ואמרו (תורת כהנים אחרי פרק יב ב) פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפים ולנוצה:

ושסע אותו בכנפיו. עם כנפיו, אינו צריך למרוט נוצתו. כנפיו, נוצה ממש, והלא אין לך הדיוט שמריח ריח כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב יקריב, כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני:

[מובא בפירושו לבראשית פרק ט"ו פסוק י'] ואת הצפור לא בתר. נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית, אבל לא בתר אותם בתוך, כי בכל העוף הקרב נאמר לא יבדיל (ויקרא א יז). ובבראשית רבה (מד יד) הראה לו הקב"ה שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף:

בכנפיו. (שבת קח) נוצה ממש והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו ולמה אמר הכתוב והקטיר כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני:

[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] ומלק והקטיר ונמצה. אפשר לומר כן, מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה, אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו. ופשוטו של מקרא מסורס הוא, ומלק והקטיר, וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר. לשון רש"י. ולא יתכן לומר שימלוק את הראש ויקטירנו ואחרי כן ונמצה דם הגוף על קיר המזבח והקטיר אותו, לפי שאין אברים קרבין לעולם בשום קרבן אלא לאחר הרצאת דמים, כי הדם הוא בנפש יכפר בכל הקרבנות. ולפיכך דרשו כן שלא בא הכתוב אלא להקיש מליקה להקטרה, שיהא בשניהם הראש בעצמו והגוף בעצמו: אבל פשוטו של מקרא, ומלק את ראשו להקטיר המזבח, ילמד על המליקה שתהיה להקטיר הראש כאשר יקטיר הגוף, כמו שאמר (פסוק יז) והקטיר אותו הכהן, כי דרך הכתוב בכל הקרבנות לומר כן, כמו שפירשתי (לעיל פסוק ו) בנתחי העולה. אבל אמר בכאן (בפסוק יז) והקטיר אותו הכהן, ולא אמר והקטיר את הכל, כי שתי הקטרות הן, יקטיר הראש, ויסיר המוראה ושסע אותו, ויקטיר הגוף, כמו ששנינו בזבחים (שם):

[מובא בפירושו לפסוק ט'] בבן בקר לא נאמר הוא ובצאן (פסוק יג) ובעוף (פסוק יז) נאמר עולה הוא, לפי שעולת העוף בא תחת הכבש בדלות יכול אם עשאו ככבש יהא כשר, ת"ל הוא. בבן בקר כתיב (פסוק ג) לרצונו ולא בצאן ובעוף, לפי שמרבה להביא:

נאמר בעוף ריח ניחוח ונאמר בבהמה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים (מנחות קי):

אשה ריח ניחוח. רז"ל אמרו (מנחות קי) נאמר בעולת בהמה אשה ריח וגו' ונאמר בעולת העוף אשה וגו' לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' עד כאן. הנה נתכוונו רז"ל לתרץ מה שקשה כי יאמר הכתוב אשה ריח ניחוח בעוף שהוא שוה איסר ומכל שכן בעולת הבהמה, לזה דקדקו בלשונם ואמרו לומר לך אחד המרבה וכו', פירוש שבא הכתוב להודיענו שאין הפרש בין המועט למרובה, שלא תאמר שאין זה אלא לצד שה' מצד רחמיו מתרצה בקרבן העני הגם שאינו חשוב כקרבן העשיר, ועל כל פנים אין המוחש נכחש כי זה מביא פר וזה מביא עוף, לזה נתחכם הכתוב ואמר ריח ניחוח בבהמה ולא הספיק לו במה שאמר בעוף ללמוד ממנו להעירך ולהראותך כי לא פחות הוא מקרבן בהמה ללמוד ממנו וצריך הוא להודיעך גם בקרבן בהמה אשה ריח ניחוח, והוא מה שדקדק התנא באומרו נאמר ונאמר וכו' פירוש ולא הספיק לו לומר הדבר במדרגה הקטנה נתכוין לומר לך בזה אחד המרבה ואחד הממעיט פירוש בהשואה הם, ולזה לא אמר התנא לומר הממעיט כמרבה שאז בטלה לה הכוונה שפי' בדבריו, כי כשנגיע לומר זה כזה יתחייב לומר כי הנלמד קטן מהמלמד כמשפט הרב ותלמידו, ומדקדוק לשון אומרו אחד ואחד הרי זה מראה באצבע השכל כי אין הדרגה לאחד מחברו, ובזה הוא שהשיג תירוץ למה לא אמר ריח ניחוח בעוף, כי בא ללמדנו דבר זה שאין מעלה לעשיר בשורו ולא כלום, ומטעם זה גם כן הוצרך לומר אשה ריח ניחוח בצאן ולא הספיק בבקר ועוף שהם ב' קצוות, כי בענין זה אין דבר נלמד מחברו לצד המובא: