המשביר. מגזרת שבר וטעמו מוכר והוא פועל יוצא לשני פעולים:

הוא המשביר לכל עם הארץ. איננו ראוי שיהיה השליט על הארץ, משנה למלך מצרים, מוכר לכל אחד סאה או תרקב מן התבואה. ולכן נתעוררו בזה רבותינו ואמרו (ב"ר צא ו) שצוה לסתום כל האוצרות חוץ מאחד בעת ההיא: ועל דרך הפשט יתכן שהיו באים לפניו מכל הארצות, והוא שואל וחוקר עליהם. ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני. והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם, כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען, והם באו לפניו בעבור כולם:

הוא השליט הוא וגו'. פי' הגם שהוא השליט ואין דרך שלטון להתטפל במכירת התבואה ומה גם בכל כך טורח המופלא אף על פי כן הוא המשביר לכל עם הארץ וטעמו כמוס עמו להכיר ברדת אחיו:

הוא השליט על הארץ, הוא המשביר. עם היותו השליט היה הוא בעצמו המוכר, ולא היה מאמין בעבדיו, כי אמנם היה הכסף רב מאד וראוי לפרעה, כאמרו "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה" (להלן מז, יד), ולכן לא היה שום בר נמסר לקונים בלתי חותמו או כתב ידו.

וישתחוו לו אפים. נשתטחו לו על פניהם וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא (שבועות טז):

ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו. ולפי שעם היותו שליט היה הוא בעצמו המשביר, הצרכו אחי יוסף לבוא אליו ולא לדבר אל עבדיו בלבד.