ויהי כשמוע אדניו וגו'. בשעת תשמיש אמרה לו כן וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך עניני תשמיש כאלה:

ויהי כשמוע אדוניו. בשעת תשמיש אמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כאלה, רש"י. וכך אמרו בבראשית רבה (פז י) רבי אבהו אמר בשעת תשמיש: ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה, ואשתו בנעוריו נשאה, והם דרשו (שם פו ג) סריס פרעה, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. ועוד, כי איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון, וראוי היה שיהרגנה, כי למה לא צעקה מתחילה ויברח כאשר עשתה בסוף. והנה לאנשי ביתה אמרה בא אלי לשכב עמי, לא ששכב אלא שבא לעשות כן וצעקתי וברח, וכל שכן שתסתיר הדבר מבעלה. ואם תאמר כדי שיחר אפו ויהרגהו, ודי חיוב מיתה לעבד שיבוא לאנוס אשת השר אדוניו. ואפשר שרצו לפרש כדברים האלה, עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים, לא תשמיש ממש, שהיה אדוניו סריס בגופו שבא אליו חולי שלא יתאוה כענין השחוף: ועל דרך הפשט אין צורך, כי אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר, ופתרונו הדברים האלה, וכמוהו (לעיל כד כח) ותגד לבית אמה כדברים האלה, וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י טו). וכן רבים. או יאמר, כי בשמוע אדוניו את דברי אשתו שאמרה לו עשה לי עבדך כדברים האלה שהגדתי מיד לאנשי הבית, חרה אפו. ויתכן ששמוש הכ"ף בזה להפלגה, וכן (להלן מד ז) למה ידבר אדוני כדברים האלה, ותקראנה אותי כאלה (ויקרא י יט):

כדברים האלה וגו'. פירש"י בשעת תשמיש אמר' לו כן. ותימה להרב משה דבמס' סוטה פריך כתיב פוטיפר וכתיב פוטיפרע בתחלה נקרא פוטיפר וכשקנה יוסף קנהו למשכב זכור ונסתרס ונקרא פוטיפרע אלמא לא היה משמש מטתו וי"ל בשעת תשמיש לאו דוקא אלא בשעה שעוסק בעניני תשמיש. ועוד י"ל שלא נסתרס לגמרי אך כשהיה רוצה להזדקק עם יוסף היה מסתרס. ור' אברהם פי' כי יש שני מיני סירוס סריס חמה וסריס צנה סריס צנה צריך חימום גדול ואינו יכול להזדקק לזכר כי אם לנקבה שהיא חמה יותר ופוטיפר סריס צנה היה:

כדברים האלה עשה לי עבדך. זה ראיה למה שדרשו ז"ל שהיה סריס ולא היה יכול לשמש, ומזה דרשו ז"ל בשעת תשמיש אמרה לו. ואין הכוונה תשמיש ממש שהרי סריס היה, אבל התשמיש היה במיני המשמוש בחבוק ונשיקה, כי אלו היה תשמיש ממש איך אפשר שתודה במה שלא היה ותהיה נמאסת בעיני בעלה, ואלו היה הדבר אמת היה ראוי לה להסתירו, איך תכזב להעליל עליו לפגום את עצמה, אבל באור כדברים האלה במיני משמושין, כי הרשעה הזאת העלילה על יוסף שבא כנגדה וקם עליה לאנוס אותה במיני משמושים וחבוקין כמוהו:

והנה מאהבת אדוניו את יוסף לא הרגו, או שהיה נס מאת השם, או שנסתפק בדבריה מדעתו צדקת יוסף. וכן אמרו בבראשית רבה (פז י) אמר לו ידע אנא דלית הוא מינך אלא שלא לערב פסולת בבני:

ויחר אפו. ואע"פ כן לא הרגו כי בספק היה הדבר אצלו:

[מובא בפירושו לפסוק י"ז] לאמר כדברים וגו'. פירוש לא שהאמין בה כי כדבריה כן היה אלא לצד שאמרה אשתו כן עשה תנועה קטנה, ולזה לא יסרו ולא עשה לו דבר כמשפט הנעשה לעבד הנותן עיניו באשת אדונו:

ויחר אפו. על שהתרעמה מפני ש'הביא לה איש עברי לצחק בה', כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה, שהאמין יותר לדברי יוסף, אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה, ונשתמש ביוסף בבית הסהר, כאמרו "ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם" (להלן מ, ד).

ויחר אפו. על שהתרעמה מפני ש'הביא לה איש עברי לצחק בה', כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה, שהאמין יותר לדברי יוסף, אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה, ונשתמש ביוסף בבית הסהר, כאמרו "ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם" (להלן מ, ד).