
 | וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת |
|  | פירוש "מאכלת" |
| |  | רש"י |
| | |  | המאכלת. סכין. על שם שאוכלת את הבשר כמה דתימא (דברים לב) וחרבי תאכל בשר. ושמכשרת בשר לאכילה. דבר אחר זאת נקראת מאכלת על שם שישראל אוכלים מתן שכרה: |
| |  | רשב"ם |
| | |  | המאכלת. סכין. ע"ש וחרבי תאכל בשר: |
| |  | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק י'] ויקח את המאכלת. שמכשרת הבשר לאכילה. ד"א שכל ישראל אוכלין זכותה בעה"ז: |
|  | עיון בעניין מידת הדין ומידת הרחמים בעקדה |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | [מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק ל"ג] ועל דרך הקבלה ואברהם שב למקומו, חזרה מדת החסד למקומה כשלא מצאה זכות, ואז פועלת מדת הדין, זהו שאמר אחריו ויבאו המלאכים סדומה, וכתיב ויהי בשחת אלהים, ואין למדת הדין פעולה עד שתמסרם מדת החסד בדין, ואז מדת הדין פועלת בנדונים. וזהו סוד הכתוב (בראשית כב) ויקח בידו את האש ואת המאכלת. כלומר שמדת החסד לוקטת כחותיו של יצחק ומוסרת בדין, וזהו וילכו שניהם יחדו, ויצחק הולך אחר אברהם ברשותו ובהסכמתו. והנה מדת הדין עקודה לפני מדת החסד שאלמלא כן תחרב העולם וזהו סוד (שם) ויעקד את יצחק בנו. וזהו באור לשון ורב חסד שהחסד מתרבה על הדין וזה מבואר: |
 | וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: |
|  | פירוש. האם שניהם היו תמימי דעים ברגע זה? |
| |  | רש"י |
| | |  | וילכו שניהם יחדו. אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר: |
| |  | כלי יקר |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ז'] ויאמר אבי וגו'. ולא אמר לו יצחק עדיין כלום, אלא קראו אבי ושתק, לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו להעלותו לעולה וחשב אם כן אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר, כי לא ידע עדיין שזה רצון בוראו, על כן קראו אבי לנסותו אם יעננו, שעדיין קבוע בלבו שהוא אביו, או אם כבר הסיחו מלבו כאילו אינו בנו, כי בזה רצה לידע מי יהיה הנשחט, וכאשר ענה לו הנני בני והורה לו שעדיין כל געגועיו עליו א"ל א"כ איה השה לעולה, וא"ל אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא אני בחרתי בך כי אם אלהים, ואני ואתה שנינו חייבים בכבודו אז וילכו שניהם יחדיו בכוונה אחת, לאפוקי עד הנה היו חלוקים בדעתם. |
|