
 | כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל |
|  | מהו "כי ימצא"? מהן הנסיבות של מעשה זה? |
| |  | רש"י |
| | |  | כי ימצא. (ספרי) בעדים והתראה וכן כל ימצא שבתורה: |
|  | מדוע התורה מוסיפה כאן את התיבות "מבני ישראל"? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | מאחיו. והוסיף מבני ישראל כי אדום נקרא אח: |
|  | ביאור לסמיכות העניינים |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | כי נפש הוא חובל. כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפש של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש. |
 | וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: |
|  | מהו "והתעמר בו"? האם זה חלק מהעבירה? |
| |  | רש"י |
| | |  | והתעמר בו. אינו חייב עד שישתמש בו: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | והתעמר. כחברו: |
|  | הסבר לרצף העניינים שבפרשיות אלו |
| |  | ספורנו |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק כ'] לא-תשיך לאחיך. אחר שהזהיר להשמר מן הדברים הגורמים שתסתלק השכינה מישראל, הזהיר על מיני חסד הגורמים להשרותה בישראל, והם: ענין הרבית (כ-כא) ; והנדרים (כב-כד), אשר מהם הצדקה שחיב עליה לאלתר, דהא שכיחי עניים; וענין אכילת פועל (כה-כו) ; וענין הגט אשר אין ראוי שינתן אלא בסבת ערות דבר (כד, א-ד) להסיר כל מכשול ממזרות, לא בזולת זה, כאמרו (ואמרתם על-מה, על) כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה (והיא חברתך ואשת בריתך") (מלאכי ב, יד) ; והחסד לאשה חדשה, והוא "ושמח את-אשתו" (שם ה) ; וחסד "לא-יחבל רחים ורכב" (שם ו), והשמירה ממזיקי הרבים, והם גונבי הנפשות המצויים לגנב קטנים (שם ז) ; והשמירה בענין הצרעת להושיב המצרעים בדד, שלא תזיק צרעתם בהדבקה (שם ח) ; והשמר מהרכילות והוצאת דבה (שם ט) ; והחסד ללווה (י-יג) ; ולשכיר, ולעני במיני האסיף (יד-כב) ; והחמלה על הלוקה (כה, ג) ; ועל הבהמה בדישה (שם ד) ; ועל המת בלי זרע שלא ימחה שמו (ה-י). |
|