
 | וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר |
|  | מי שחת? |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | ויהי בשחת אלהים. זה המלאך. |
 | וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם |
|  | איזה זכרון עלה לפני ה'? איזו זכות עמדה ללוט? |
| |  | רש"י |
| | |  | ויזכור אלהים את אברהם. (ב"ר) מהו זכירתו של אברהם על לוט נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהיה חס עליו לפיכך חס הקב"ה עליו: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט. ענין הכתוב הזה, כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך, והוא שנאמר (לעיל יב ד) וילך אתו לוט, כי לצוות שלו הלך, ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם, כי בעבורו הוא גר בסדום, ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו, ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו. וגם זה היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | ויזכור אלהים את אברהם. זה הקב"ה. וישלח את לוט. בזכרון אברהם הציל הדבקים בו. וטעם הדבר שאלמלא אברהם עדיין היה לוט בחרן שהוא ארצו ומולדתו, אבל לכבוד אברהם יצא עמו, כמו שאמר הפסוק (בראשית יב) וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ולכך הזכיר הכתוב כי מתוך זכרון אברהם נצל לוט עמו, וזהו שדרשו רז"ל מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין, ואפילו היו בתוך התיק מעות מצילין אותו לכבוד הספר או לכבוד התפילין. ללמדך אשרי הצדיקים ואשרי דבוקיהן. וכן מצינו בנח הצדיק ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה: |
 | וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט: |
|  | פירוש "בהן" |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | אשר ישב בהן. באחת מהן וכן ויקבר בערי גלעד. בן אתונו. באש ישרפו אותו ואתהן: |
|  | מדוע עשה ה' דין בערים אלו יותר מאשר במקומות אחרים? |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. יש לשאול ההפיכה הזאת והמשפט הגדול הזה בסדום למה, כי בודאי אומות היו בעולם שהם רעים וחטאים כמותם ולא היה בהם העונש כל כך, ועוד אברהם שהיה שורש האמונה היה אפשר לו להחזירם בתשובה, והתשובה עולה על הכל. אבל מפני שהיתה עיר סדום מארץ ישראל על כן היה המשפט הזה גדול כל כך למעלת הארץ הקדושה שאינה סובלת עוברי עברה, והיתה מקיאה אנשי התועבות ההם, ועל כן הקדימה עתה וקאה הגוי הזה משם: והנה הענין הזה של מהפכת סדום היה אות וסימן לישראל העתידים ליורשה, שאם לא יזהרו בירושת הארץ בשמירת התורה והמצות תקיא אותם ממנה כאשר הקדימה וקאה אנשי סדום, וכאשר קאה אנשי הכנענים אחריהם. וכן הזכיר משה רבינו ע"ה בסוף ימיו, והזכיר להם החרבן של סדום ואמר שתחר הארץ אם יעזבו ישראל את התורה, והוא אמרו (דברים כט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו' כמהפכת סדום ועמורה וגו', על מה עשה ה' ככה וגו', על אשר עזבו וגו': |
|  | סדר הזמנים של ההפיכה ושל ההימלטות של לוט |
| |  | ספורנו |
| | |  | מתוך ההפכה בהפך את הערים. בהיות שנמלט בזכות אברהם "מתוך ההפכה", בעוד שהיה האל יתברך הופך את הערים קדם שיצא לוט מכל הככר, ולזה לא היה זוכה בשום פנים, אחרי שלא נמלט קדם התחלת הפרענות בעצלותו כאמרו "ויתמהמה" (פסוק טז) לפיכך ירא לשבת בצער, כי חשב שההפכה תמתין גם לצער עד שימלט הוא ממנה בזכות אברהם, ושאחרי צאתו משם תתפשט ההפכה גם בצער. |
|