
 | וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ |
|  | פשט לכל הפרשה |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ט"ז] ותבאנה ותדלנה. כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה, ואחרי כן היו הנשים האלה משקות שלהן, ואירע כי היום הזה קדמו הנשים ותבאנה ותדלנה, כי היו חושבות להשקות צאנם בתחילה טרם בא הרועים, והנה באו הרועים ויגרשום מן הרהטים להשקות הם תחלה כמנהגם בכל הימים, ומשה חרה לו על החמס והצילן כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן, וגם דלה דלה להם כי לא הספיקו הרהטים לכל צאנן. וזה טעם מדוע מהרתן בא היום. ואמרו איש מצרי הצילנו מיד הרועים, שמגרשים אותנו בכל יום תמיד בבאנו לרהטים בתחלה: |
|  | מדוע הוא קורא להן "בנותיו" – הרי הן נכדותיו? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ויאמר אל בנותיו. אבי האב יקרא אב. כמו אלהי אבי אברהם. גם נבוכדנצר אבוך ובן הבן יקרא בן. וככה הבנות בנותי. והבנים בני. ואנת ברי בלשצר: |
 | לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ |
|  | מדוע האיש כה נזעק שהן עזבו את משה? |
| |  | רש"י |
| | |  | למה זה עזבתן. הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו: ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל: |
| |  | אור החיים |
| | |  | למה זה וגו'. כאלו אמר למה עזבתן את זה האיש אשר גמלכם טובות. או ירצה שמקפיד על זמן שעזבוהו מאז עד שיחזרו לקרא לו, וטעמו כי אינו מהמוסר שיעשה עמהם איש נכרי חסד ויבאו ויניחוהו יעמוד בחוץ. או ירצה שהגם שיקפיד יתרו על התקרבותם עם אנשים אמר כי ישתנה זה מכלם, והוא אומרו למה זה וגו' כי מעשיו מוכיחות כי איש חסד הוא, ומה גם לדבריהם (ש"ר א') שאמרו לו שעלו המים לקראתו הרי זה משונה לשבח שבחים: |
| |  | ספורנו |
| | |  | למה זה עזבתן. מאחר שהוא אורח ואיש חסד, היה לכן לגמל עמו חסד הכנסת אורחים. |
 | קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: |
|  | ביאור לכוונתו של האיש. מעשה אבות סימן לבנים. |
| |  | רש"י |
| | |  | למה זה עזבתן. הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו: ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | קראן לו ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם מלשון (בראשית לט) כי אם הלחם אשר הוא אוכל: ובמדרש בשכר שאמר יתרו קראן לו ויאכל לחם זכה וישבו בניו בלשכת הגזית, הוא שאמר שלמה ע"ה (קהלת יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, (דבר אחר) שלח לחמך זה יתרו שאמר קראן לו ויאכל לחם, על פני המים זה משה שנאמר (שמות ב) כי מן המים משיתיהו כי ברוב הימים תמצאנו הוא שכתוב (שמות יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם: |
| |  | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ט"ו] ויבקש להרוג. (...) וקבלו יתרו בביתו מכאן אתה למד שכל מי שמקבל עליו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסק' ממנו שהרי יתרו קבל בביתו משה שברח מפני השונא להצילו וממנו יצא שקבל שונא שברח מפני גואל להרגו ואי זה זה סיסרא אל אהל יעל מבני ברק ונהרג שם: |
|  | מהו הבנין הדקדוקי של "קראן"? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | קראן לו. מלה זרה בעבור שאין על משקלה: |
|  | מדוע לא הוזכר שאכן הן קראו לו? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ויאמר. הנה תפש הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו. כי ידוע הוא מדרך הסברא: |
|