לי נקם ושלם. עמי נכון ומזומן פורענות נקם וישלם להם כמעשיהם. הנקם ישלם להם גמולם ויש מפרשים ושלם שם דבר כמו ושלום והוא מגזרת והדבר אין בהם (ירמיה ה) כמו והדבור. ואימתי אשלם להם:

הלא הוא כמס עמדי. ראש הפתן האכזרי שלהם שמתי באוצרותי, להאכילם מפרי מעשיהם. כי לי נקם ושלם, לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שלם, לשלם להם כפעלם שכחשו בי. לעת תמוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז). ור"א אמר שטעמו וגם רשע ליום רעה (משלי טז ד), והוא סוד גדול:

ושלם. תשלום. שם דבר. כמו והדבר אין בהם. והקטר בירמיה:

לי נקם ושלם. שם כמו הלא את הקטר והטעם לי הנקם ולי השלם לשלם להם כמעשיהם:

לי נקם ושלם. עלי הוא לעשות נקמה בהם ולשלם להם תשלומי רע ושלם שם דבר כמו ושלום:

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה בין "נקם" לבין "שלם"?"]

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה בין "נקם" לבין "שלם"?"]

לי נקם. עלי מוטל להשיב נקם לצרי. ושלם. וגם כן תשלום מדה כנגד מדה.

[מובא בפירושו לפסוק ל"ד] וכפל לומר כמוס עמדי חתום וגו', על דרך אומרו (שמות ל"ד ז') נושא עון, וכשיגיע לגדר שיאמר נלאתי נשוא יחתמהו באוצרות וינקום הוא מעושי רשעה בהוצאת שמש מנרתיקה (נדרים ח':) ולהט אותם יום ה', והוא אומרו לי נקם פירוש שינקום הוא בעצמו כביכול:

לי נקם ושלם. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ע"ז ג':) שלעתיד לבא יוציא ה' חמה מנרתיקה הרשעים נידונים בה ולהטה אותם והצדיקים מתרפאין בה, והוא אומרו לי נקם ושלם פירוש נקם לרשעים ושלם שכר טוב לצדיקים,

הלא הוא כמוס עמדי. היין שלהם שמור אצלי עד שישתוהו, וכיצד הוא כמוס וחתום, לי נקם ושלם, כלומר הנקמה שאנקם מהם היא שמורה אצלי, זהו לי נקם ולי שלם, כלומר לי הנקמה ולי השלומים, כענין (תהלים צא) ושלומת רשעים תראה. לעת תמוט רגלם, כשתמלא סאתם, כענין (בראשית טו) כי לא שלם עון האמורי:

לי נקם. עלי מוטל להשיב נקם לצרי. ושלם. וגם כן תשלום מדה כנגד מדה.

ואימתי אשלם להם: לעת תמוט רגלם. כשתתום זכות אבותם שהן סמוכין עליו:

לעת תמוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז). ור"א אמר שטעמו וגם רשע ליום רעה (משלי טז ד), והוא סוד גדול:

לעת תמוט רגלם. של עובדי גלולים ליום מועד צרתם הקבוע להם:

לעת תמוט רגלם. והטעם שיפלו ולא יוכלו לעמוד וטעם לעת. כמו וגם רשע ליום רעה והוא סוד גדול:

לעת תמוט רגלם. כשתגיע העת שתתמוטט רגלם ואשלם להם הפורענות:

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע עת זו מתוארת" וכו']

לעת תמוט רגלם. כשתתמלא סאתם, ונפלו ונשברו.

[מובא בפירושו לפסוק מ"ג] בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה דורש כולה כנגד ישראל (...) רבי נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים: (...)לעת תמוט רגלם. כענין שנאמר (ישעיה כו) תרמסנה רגל:

ואומרו לעת תמוט רגלם הוא סוד מאמר (סוטה מ"ט) עקבות משיחא, והוא בירורי ניצוצי רגלי ס"מ כשתמוט רגלם של עושי רשעה ותגמר ממה שנגע בה מדבר המעמיד כידוע ליודעי חן,

כי קרוב יום אידם. כשארצה להביא עליהם יום אידם קרוב ומזומן לפני להביא ע"י שלוחים הרבה:

כי קרוב. ואל יחשבו כי הנקמה תהיה בזרעם:

כי קרוב יום אידם. ומזומן בידי להביאו עליהם:

ואומרו כי קרוב יום וגו' הוא מאמר הנביא (צפני' א') כי קרוב יום ה' וגו',

ויתכן לפרש הלא הוא כמוס עמדי שיחזור למלת לאחריתם שהזכיר, יאמר כי אחרית הרשעים המשעבדים אותנו כמוס עם הש"י וחתום באוצרותיו, וכן מצינו בדניאל ששאל (דניאל יב) מה אחרית אלה, ואמר לו הש"י כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, והוא העת שתמוט רגלם. כי קרוב יום אידם, בזמן שיחשבו שהוא רחוק יתקרב להם וחש כל אחת מהעתידות לבא להם:

[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ד פסוק י"ז] אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. אני שר ומעיין הדבר ולא יהיה בקרוב ודבר רחוק הוא אך משה לא אמר כן אלא כי קרוב יום אידם של אומות העולם וחש עתידות למו. משל למלך המהלך בדרך ועמו אוהבו ושונאו צמא המלך למים האויב אמר לו רחוקים אנו למים כדי לצערו האוהב אמר אדוני המלך רכב כי קרוב לנו המים כדי להשיב נפשו עליו. כך בלעם האויב אומר כי הישועה רחוקה אבל האוהב אומר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות:

וחש עתדות למו. ומהר יבאו העתידות להם: וחש. כמו (ישעיה ה) ימהר יחישה.

וחש עתידות למו. בעתה אחישנה. צרה לעובדי כוכבים גאולה לישראל: עתידות. מה שנתנבאו עליהם הנביאים מאז:

וחש עתידות למו. וחש כל אחד מהם מהעתידות כמו בנות צעדה או חש יום עתידות והראשון נכון ומלת חש מהשניים וטעם עתידות. הרעות העתידות לבא עליהם:

וחש עתידות למו. הפורענות העתידות לבא עליהם בעתם אחיש אותם כד"א בעתה אחישנה. ואימתי יהיה האות הזה כי ידין ה' עמו כשידין ה' דין עמו ויקח נקמתו ודינו מהם:

ואומרו וחש עתידות למו, הם הנחמות העתידות כשישתלמו עושי רשעה תיכף ימהר לקיים הבטחות העתידות לצדיקים:

ויש במלת למו סימן ורמז לגאולה, כי אז ידין ה' עמו, והקב"ה בעבור שמו הגדול ימהר יחישה ועל אותו זמן הזכיר למעלה (דברים ל) ומל ה' אלהיך את לבבך:

עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבוא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבאו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל) והיה כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':