וגם אמנה. אמונה בפי אחותי בת אבי היא,

וגם אמנה. וגם אתה המלך הצדיק בהם, חטאת בזה שלקחת האשה בשביל שאמרתי שהיא אחותי, שהיה לך לשאל אם היא גם כן אשתי, כמו שהיא באמת אחותי ואשתי.

אחותי בת אבי היא. ובת אב מותרת לבן נח שאין אבות לעוע"א וכדי לאמת דבריו השיבו כן.

ואם תאמר והלא בת אחיו היתה בני בנים הרי הם כבנים והרי היא בתו של תרח וכך הוא אומר ללוט כי אנשים אחים אנחנו:

אחותי בת אבי. כי בני בנים הרי הם כבנים והיא היתה בת הרן בן תרח:

וגם אמנה. אמונה בפי אחותי בת אבי היא, ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי:

אך לא בת אמי. הרן מאם אחרת היה:

אך לא בת אמי. לא אחותי ממש שיצאה מבטן אמי והיא מותרת לי ותהי לי לאשה:

אחותי בת אבי. יש אומרים שהוא כמו אלהי אבי אברהם והנכון בעיני שדחה אבימלך בדברים כפי צורך השעה ובפסוק אנכי עשו בכורך אביא חברים:

וגם אמנה אחותי בת אבי. לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא, להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חילוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר: ואולי מפני שאמר אבימלך מה ראית כי עשית את הדבר הזה, לומר מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן, כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן, אז ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה, כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה, ולא ידעתי אל איזה מקום נבוא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת, וחשבתי לי בו הצלת נפש ולא החלותי בדבר בבואי בארצכם, כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא: וגם אמנה אחותי בת אבי, טענה אחרת. אמר, אני לפי דרכי אמרתי כן שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה, ישאלוני אם היא גם אשתי, כיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר, אמרתי גם במקום הזה אין יראת אלהים והחרשתי.

וגם אמנה אחותי וגו'. כאן חייב אברהם לאבימלך ומלט עצמו גם מהתרעומת שנתרעם וקבל עליו מה עשית לנו וגו', ואמר וגם אמנה אחותי וגו' וכי אמרתי שאינה אשתי להתרעם עלי שהתעיתי יראי אלהים. אני אמרתי אחותי ויכולה להיות אחותי ואשתי ועליכם לשאול אם היא אשתי הגם שאמרתי אחותי, שיכול אני לקרא לה אחותי ואין בזה החלט שאינה אשתי למי שיהיה ירא וחרד מחטוא לאלהים, ואולי לצד טענה זו הרגיש אבימלך כי האמת עם אברהם ויתן לו מתנות טובות. גם נתכוין לבל יחשדוהו במוציא שקר מפיו והצדיקים חוששין לכיעור ולדומה לו:

ויתכן שהיה התנאי הזה דברו עמה בבואם במצרים, אף על פי שאמר "כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי". או שחזר וזרז אותה שם במצרים בשעת מעשה כאשר פירשתי (לעיל יב יא). ודעת רבי אברהם כי כל אלה דברים לדחות את אבימלך: