וביום הבכורים. חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:

וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש:

[מובא בפירושו לדברים פרק כ"ו פסוק י"א] ושמחת בכל הטוב. מכאן אמרו רבותינו בפסחים בפרק כל שעה מעצרת ועד החג מביא וקורא דהוא זמן הבאת הבכורים ולכך נקרא שבועות יום הבכורים וכל התבואות מתבכרות בין שני זמנים הללו מחג ועד חנוכה מביא דאכתי איכא פירות ואינו קורא דלא שייך למימר הנה הבאתי מראשית פרי האדמה דהשתא ליכא ראשית. מחנוכה ואילך אינו מביא ואינו קורא דכתיב אשר תביא מארצך והשתא ליכא כלל דאפילו לחיה שבשדה הוא כלה באותו זמן:

בהקריבכם מנחה חדשה. לחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום והעד על דבריהם כי לא באר בשבת ובמועד דבר כלל רק הזכיר בחג המצות וסכות ויום העשור והקרבתם אשה ליי' ולא אמר כמה המספר וכן ביום תרועה ולא הזכיר עולת חדש ועולת התמיד ומנחתה היא העולה הראשונה:

[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] ועוד כתיב גביה מלבד עולת התמיד מאי טעמא לא כתיב בהדיה ומלבד שתי הלחם ופר ושני אילים ושני כבשים הקריבים באותו יום כמו שכתוב בר"ה מלבד עולת החדש ומלבד עולת התמיד וכן ביום הכפורים מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד וי"ל שהם נזכרים בכלל מה שכתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה בשבועותיכם בגלל המנחה כל אלו באין ולא במוסף.

[מובא בפירושו לפרק כ"ט פסוק ו'] הזכיר באחד לחדש השביעי מלבד עלת החדש ומנחתה, ולא הזכיר חטאת החדש. וביום הכפורים הזכיר מלבד חטאת הכפורים, ולא הזכיר עולת הכפורים. והטעם, כי ביום הכפורים בידוע שהעולה שצוה בכאן מלבד העולה שצוה שם, כי ביום אחד נצטוו ואינם שוים, כי שם (ויקרא טז ה) לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה ובכאן צוה לעולה פר ואיל ושבעה כבשים, אם כן דבר ברור הוא שאלו מוספין על הנזכרים שם, אבל החטאת שהוא שוה כאן וכאן היה אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא החטאת שהוזכר שם כי אין ביום אחד שני חטאות, ולכך הזכיר אותו ופירש בו "מלבד חטאת הכפורים", שאותו חטאת הוא חטאת הכפורים, כלומר החטאת פנימי שנשרף מכפר על המקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וזה חטאת חיצונה כשאר חטאות הבאים עם המוספין: וכן ביום הבכורים לא הוצרך לומר כי מה שצוה בכאן מלבד מה שנאמר בו בפרשת המועדות, כיון שביום אחד נאמרו בו שתי הפרשיות ואינן שוות. ולא הוצרך להזכיר גם החטאת, מפני שפירש שם (ויקרא כג יח) והקרבתם על הלחם, שדבר ברור הוא שכל הנזכרים שם באין בגלל הלחם וחובה לו ואלו מוספים עליהם. אבל בראש חודש השביעי, היה במשמע שמה שנאמר (לעיל כח יא) ובראשי חדשיכם תקריבו וגו' יהיה בשאר החדשים כולם, אבל בחדש השביעי יהיה כל קרבנו הקרבן הזה שחדש בו, ועל כן הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה. וכיון שהזכיר כן, כבר למדנו שכל מה שבא בפרשת ובראשי חדשיכם היא מצוה בכל [החדשים] וגם החטאת, ולא הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה וחטאתה:

בהקריבכם וגו' בשבועותיכם. נתכוון לומר כי אין החג על סימן מנחה חדשה לבד אלא גם לתשלום ספירת השבועות, כי הוא תיקון גדול לנשמות עם בני ישראל כאמור בספרי אנשי אמת, ודקדק לומר בשבועותיכם בכינוי, להעיר כי השבעה שבועות הם בחינת שבעה הצדיקים יסודי עם בני ישראל כאמור בספר הזוהר (תיקונים כא): עוד נתכוין באומרו בשבועותיכם לשלול דעת שוטים (מנחות סה:) שסוברים במה שאמר הכתוב ממחרת השבת הוא שבת בראשית לזה אמר בשבועותיכם פירוש השבועות שלכם, ואם פירוש מאמר ממחרת השבת שבת בראשית אין שביעיות אלו שלהם אלא שביעיות עולם, כיוצא בדבר מצינו שאמרו בברייתא (שם ע"ב) וזה לשונם ר' יהודה אומר תספור לך יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם:

בשבעתיכם. בשביל "שבעת חקות קציר" (ירמיה ה, כד) ששמרתי לכם. וטעם בי"ת בתיבת "בשבעתיכם" כטעם "בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא), "בדם עשהאל" (שמואל ב ג, כז), "בלחם נשכרו" (שמואל א ב, ה).