נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. לענין הטומאה הזהיר כאן שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת אכילה בבית הבליעה אסור לאכול בקדשים וצ"ל וטרפה מי שיש במינו טרפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טרפה:

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. יאמר שיזהר מאכילת נבלה וטרפה, שלא יטמא בה ויצטרך להנזר מן הקדשים ולא יאכל בהם עד שירחץ בשרו במים ובא השמש וטהר: (...) והטריפה הנזכרת כאן, טריפת הארי והדוב שהמית אותה בשדה, כי מחיים לא תטמא, כי מעת שתטרף הבהמה מן הארי תקרא טריפה בין מחיים בין לאחר מיתה. (...) ומדרשו (ת"כ פרק ד יב יג), גם כן לענין הקדשים בטומאה הזהיר כאן, ובנבלת עוף טהור הכתוב מדבר שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת בית הבליעה, ואסרו לאכול בקדשים. וצריך לומר, "וטריפה" מי שיש במינו טריפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טריפה, בלשון רש"י. ובטומאת שאר נבלות, ריבו אותם בת"כ (פרק ד ד), אשר יגע בשרץ (פסוק ה), אין לי אלא השרץ, מנין לרבות את הנבלה, תלמוד לומר בכל:

וריקי מוח יפרשו הפסוק שהוא בספר יחזקאל והוא כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כל מה שנבלוהו וטרפוהו עופות או בהמות וזה הבל כי הנה בתורה כתוב כל נבלה וטרפה לא יאכל והטעם שאם יאכל לא ישמש:

[מובא בפירושו לפרק י"א פסוק מ'] והאכל מנבלתה. יכול תטמאנו אכילתו כשהוא אומר בנבלת עוף טהור (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אותה מטמאה בגדים באכילתה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה א"כ מה ת"ל האכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה והוא כזית (נדה מב):

והטעם, בעבור שהזכיר טומאת האדם לכל טומאותיו, כי הזכיר הצרעת והזוב שיכלול הזכר והנקבה, וטומאת המת, ושכבת הזרע, והשרץ, חזר להזהיר מן הקדשים בטומאת הנבלות. והזהיר בהם דרך התראה באכילתן, והטעם כי בעבור שנפש האדם קצה באכילת השרצים ולא תקוץ בנבלה וטריפה הזהיר על הטומאה בהווה: (...) והנה הזכיר כאן כל הטומאות כולם, כי הבהמה הטמאה אחר שאמר שאין לה שחיטה, כאשר פרשתי בסדר ויהי ביום השמיני (לעיל יא כד), הנה היא בכלל נבלה, וזה דרך פשוטו:

נבלה וטרפה לא יאכל. אעפ"י שמליקת העוף הותרה להם. שדומה לנבלה: