מן הארץ. כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל יצא מתוכם (ב"ר):

מן הארץ ההיא. במלכו עליה, יצא אשור, פתרונו יצא אל אשור, כי אשור מבני שם היה, וזהו כלשון ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד ד), ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו אדרעי (דברים ג א), וישוב ארצו ברכוש גדול (דניאל יא כח), ורבים כן. ולכך תקרא ארץ אשור "ארץ נמרוד", כמו שנאמר (מיכה ה ה) ורעו את אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה, ו"ארץ נמרוד" ירמוז אל נינוה ואל רחובות עיר ואל כלח: וסיפר עוד בגבורתו, כי הוא גבור ציד להתגבר גם על החיות ולצוד אותן. ואמר לפני ה' להפליג, כי אין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן ותשחת הארץ לפני האלהים (לעיל ו יא), כי כל אשר לפניו בארץ נשחתו, כענין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב ג), כי בכל מקום הוא לפניו:

וטעם מן הארץ ההוא יצא אשור. הוא בן יפת וזה היה אחר הפלגה והמלך אשר מלך על בבל בתחלה היה נמרוד ובעל סדר עולם פירש כי בימיו נפלגה הארץ שהוא היה מלך על השבעים:

מן הארץ ההיא יצא אשור. מבני שם היה, שנאמר בני שם עילם ואשור, ולפי שדור הפלגה היה רובן מבני שם לכך הזכיר באשור שיצא מן הארץ, ולא היה בעצת דור הפלגה, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל. ומה שכתוב (תהלים פג) גם אשור נלוה עמם יורה שלא הרע אשור לישראל כשאר האומות:

מן הארץ ההוא יצא אשור. בלתי מסכים למלכות נמרוד או לעצתו הנבערה, כדברי רבותינו זכרונם לברכה.

ויבן את נינוה. ולכן זכה לבנות את כל אלה, כאמרו "אל פניו ישלם לו" (דברים ז, י).