החלב. זה חלב הדקים או הקיבה (חולין מט):

ולקחת. זה החלב הנזכר. הוא אשר על הקרב ככתוב בפרשת ויקרא:

[מובא בפירושו לפסוק י"ג] החלב המכסה את הקרב. הוא הקרום שעל הכרס שקורין טילא. לשון רש"י. ולפי דעתי כי החלב המכסה את הקרב הוא הקרום, אבל כאשר יאמר כל החלב המכסה את הקרב ירמוז לשני חלבים אשר שם, לחלב הקרום הזה, ולחלב הגס אשר על הקרב, כמו שנאמר בסדר ויקרא (ג ג) ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. והנה על הקרב שני חלבים, פעם יזכיר הכתוב את שניהם, ופעמים יכלול אותם כאחד במלת כל. והנה בכאן בכל החלב המכסה את הקרב כלל גם החלב אשר על הקרב, ושם במעשה הצואה הזאת אמר ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד (שם ח טז), כללם בכל החלב אשר על הקרב. ולמטה בפרשה זו (בפסוק כב) אמר ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב, והראשון המוזכר סתם הוא החלב אשר על הקרב:

[מובא בפירושו לפרק ג' פסוק ט'] (...) והנה אין באליה חלב כלל, אבל יש בה שומן שאינו נפרד כמו שיש בכל נתח טוב ירך וכתף. וכן ידעו הרופאים בטבעיהם שאין החלב נעשה לעולם סמוך לעור ולא באבר שינוע תמיד, ואמרו כי טבע השומן שאינו נפרד מן הבשר, בצלעות ובצדדין ובאליה, הוא חם ולח, והנפרד מן הבשר, כמו אשר על הכליות, קר ולח, וגס ועבה, וקשה להתבשל באצטומכה, וממהר לכלות, ויוליד לחה לבנה וסותם: ואם כן הכתוב שאמר (להלן פסוק יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו, אין שומן שעל גבי האליה בכלל, כי איננו חלב בשמו ובטבעו. ואם היה כל שומן חלב, אם כן יאסר כל שומן שבבהמה בכתפות ובצדדין, כי הכתוב לא אמר כל חלב אשר יקריבו לה' לא תאכלו, אבל אמר כי כל בהמה אשר תקרב על המזבח יאסר כל חלב שבה. ולא יתכן שנאמר שאסר מה שנקריב מן הבהמה, שאם כן יהיו הכליות והיותרת על הכבד אסורים. אבל כל הנקרא חלב נאסר אע"פ שאינו קרב למזבח, כגון החלב אשר על הטחול, ושאינו נקרא חלב מותר אעפ"י שהוא קרב, כגון הכליות והיותרת מן הכבד וכן האליה. וכן אמר הכתוב במלואים בצווי, ולקחת מן האיל החלב והאליה (שמות כט כב), ובמעשה, ויקח את החלב ואת האליה (להלן ח כה), כי אין האליה חלב: והכתוב הזה שאמר חלבו האליה תמימה, פירושו שיקריב ממנו חלבו באליה תמימה, כי כאשר יסיר האליה תמימה עד העצה יוסר עמה חלב רב אשר הוא מחובר בה בצד הפנימי. וכך אמרו בת"כ (ויקרא יט ב) להביא את החלב הסמוך לאליה, זה החלב שבין הפקוקלות: ועל דעתי עוד, שיעור הכתוב הזה כמו הכתוב האחר (להלן ז ג), ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה, אף כאן יאמר והקריב מזבח השלמים אשה לה' כל חלבו. בשני הפסוקים יכלול תחלה שיקריב כל חלבו, ואחרי כן פרט והזכיר כל מה שיקריב ממנו, ואין כל הנפרטים חלב, כי שתי הכליות והיותרת על הכבד אינן בכלל חלב כלל. וכך אמר בפרשת ביום השמיני (להלן ט י), ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד, הזכיר החלב לבדו ושאר הקרבים לבדו, כאשר אמר (שמות כט כב) מן האיל החלב והאליה, אם כן אף האליה אינה קריבה בכלל חלבו, אבל אמר שיקריב מזבח השלמים כל חלבו, ואחר כך פירש כל הקרבים, אשר הם חלב ואשר אינם חלב: והכתוב שאמר בחטאת (להלן ד לא) ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים, אין ענינו בחלב לבדו, שאם כן לא יהיו הכליות והיותרת על הכבד קרבים בחטאת, אבל ענינו שיסיר החלב עם כל המוסרים עמו בזבח השלמים. וכן, ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים (שם לה), שיסירנו כהסרתו בזבח השלמים עם כל המוסרים שם, לרבות האליה בחלבה. וכן, וישימו את החלבים על החזות ויקטר את החלבים המזבחה (להלן ט כ), עם כל המוסרים עמהם: והוצרכתי להאריך בזה, לסתום פיהם של צדוקים ימחה שמם, כי בדברי תורה נאמר ענה כסיל כאולתו (משלי כו ה), ואמרו (אבות ב יט) הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס: והגאון רב סעדיה ברח להם שאמר כי חלבו האליה יחסר וי"ו והאליה. ור"א השיב (להלן ז כ) שהיה ראוי להיות חלבו אליתו, או החלב האליה. ואינה תשובה, כי מצינו, וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו (יהושע ח לג). ועוד אזכיר (להלן ז כה) טעות גדול שטעה ר"א בטענותיו עמהם, הרע לומר מהם. אבל פירוש הגאון איננו נכון, וכל שכן שאיננו מוכרח להתיר בו:

והאליה. מן הכליות ולמטה כמו שמפורש בויקרא (ג, ט) שנאמר לעמת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות

ובאמורי הפר לא נאמר אליה שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל אבל שור ועז אין טעונים אליה:

ואת שוק הימין. לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד: וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא:

כי איל מלואים הוא. שלמים לשון שלמות שהושלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה וזה משה ששמש במלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים כמפורש בענין:

שוק. הצד הימין והחזה נלקחו מאיל המלואים. והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל. רק החזה מאיל המלואים משה לבדו יאכלנו כי הוא כהן הכהנים:

כי איל מלאים הוא. לפיכך יהיה שוק הימין בזה נתן על גבי המזבח, ולא כן בשאר הקרבנות, כי השוק הימני בבהמה הוא במקום היד הימנית באדם, ולכן ראוי שיהיה שוק הקרבן על גבי המזבח מלואי יד ליד ימין הכהן המקריבו. כי אמנם עבודת הכהן ביד ימין היתה, כאמרם זכרונם לברכה: "כל מקום שנאמר אצבע וכהנה אינה אלא ימין" (מנחות י, א).