ספר
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
פסוק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
מצורע
אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:
וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: ס
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת:
וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: ס
שמות פרק כא פסוק יב
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת:
מה מדייקים בפסוק זה מול פסוקים אחרים עם אותו ציווי?
מדוע כתוב "מכה" ולא "הורג" וכד'? האם חייב הרוצח גם אם הנרצח לא מת מיד?
מה הביטוי "מות יומת" מלמדנו?
מדוע התורה כתבה איסור זה כאן? מהו הטעם לסדר זה של כל הציוויים שבפרשה זו?
מדוע התורה כאן לא מפרטת "איש או אשה", כמו שעשתה בשור הנוגח?
צור קשר
|
אודות האתר
