במרכבת המשנה. השניה למרכבתו המהלכת אצל שלו:

במרכבת המשנה. השניה למרכבתו המהלכת אצל שלו, לשון רש"י. והנה הוא שם, וכן כהני המשנה (מ"ב כג ד), את משנה התורה הזאת (דברים יז יח). והנכון כי משנה תאר, כמו ואנכי אהיה לך למשנה (ש"א כג יז), כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש (אסתר י ג), וכן כסף משנה (להלן מג יב), תאר, כמו כסף שני. וכבר הביאו המדקדקים (רד"ק בספר השרשים שורש שנה) ראיה בהיות אלה כולם בסגול, ומשנה התורה וכל השמות בצרי, כמשפט הסמיכות. והענין, כי יש למלך מרכבת ידועה לו, כמו שנאמר (אסתר ו ח) וסוס אשר רכב עליו המלך, ואחרת ידועה למשנהו, ואחריו לשליש:

במרכבת המשנה. סוס או פרידה המיוחדת לרכוב עליה האיש משנה למלך אשר לו:

המשנה. מגזרת שנים. כי המלה כאחד ואחריו המשנה כמו שני לו. ואחריו השליש כמו שלישי: מרכבת. עץ נתונה על ארבעה סוסים. ומרכבת שלמה לעדה:

ומרכבת המשנה היא מרכבה שרוכב בה המשנה של מלך:

אברך. כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה (ספרי פרשת דברים) דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים אמר לו בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא לשון ברכים שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו וגו':

אברך. הוא אב למלך כדאמרינן לא רכא ולא בר רכא. כלומר אב למלך. וזהו וישימני לאב לפרעה כי פרעה לשון מלך כמו שפרשתי למעלה אב שר לצורך המלך:

אברך. כל אדם קורא לפניו אכרע ואשתחוה. וזו המלה מבנין הכבד הנוסף. ויברך על ברכיו מהקל וכלם מגזרת ברכים. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי כי אברך שם הפועל והאל"ף תחת ה"א. כמו אשכם ושלוח. ולפי דעתי שאל"ף אשכם לשון המדבר:

ויקראו לפניו אברך. משפטו הברך, אותיות אהו"י מתחלפות. ודרשו רז"ל אברך אב בחכמה רך בשנים. וכתיב בדוד (שמואל ב ג) ואנכי היום רך ומשוח מלך, והוא שתי מלות אב ורך, כמו פרחח פרי חח. עבטיט עב טיט. ויש שפירשו עוד אברך שתי מלות מלשון אב ואדון. מלשון האמור בהורדוס לא ריכא, ולא בר ריכא, לפי שהיה תחילתו עבד ועלה למלכות. גם מלשון התרגום יודע ציד, נחשירכן. כלומר נחש רכן, מנחש אדון, כי רוב אנשי הציד מנחשים הם. אף ע"פ שהתרגום המדוקדק נחשידכן מלשון רז"ל הכא במאי עסקינן בגברא שדכא, כלומר אדם בטל שיש לו מנוחה מכל אומנות, ותרגום והארץ שקטה ממלחמה (יהושע יא) שדכה:

ויקראו לפניו אברך. כמו הברך כלומר כל איש יכרע על ברכיו, כמו שצועקים לפני המלך לומר לעם כי 'לו תכרע כל ברך'.

אברך ונתון וגו'. פי' ב' דברים אלו היו קוראין לפניו להודיע ולהשמיע כי הוא השליט בארץ מצרים כמלך:

ונתון אותו על כל ארץ מצרים. כך היו מכריזין לפניו: זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים:

ונתון אתו על כל ארץ מצרים. שקבלו כלם על מלכותו כמנהג לכל מלך חדש.